הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור המושגים: "תנא תני קמיה"; "סדר הדורות"

ברכות  נז ע"א

תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק: המקיז דם בחלום - עונותיו מחולין לו. והתניא: עונותיו סדורין לו! מאי סדורין - סדורין לימחל.
תני תנא קמיה דרב ששת: הרואה נחש בחלום - פרנסתו מזומנת לו, נשכו - נכפלה לו, הרגו - אבדה פרנסתו. אמר ליה רב ששת: כל שכן שנכפלה פרנסתו! ולא היא, רב ששת הוא דחזא חויא בחלמיה וקטליה.
תני תנא קמיה דרבי יוחנן: כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותהו וטוב לו, ויש שותהו ורע לו; יש שותהו וטוב לו - שנאמר +תהלים ק"ד+ ויין ישמח לבב אנוש, ויש שותהו ורע לו - שנאמר +משלי ל"א+ תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, אמר ליה רבי יוחנן לתנא, תני: תלמיד חכם לעולם טוב לו, שנאמר +משלי ט'+ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

1.
רב ששת היה בדור השני-שלישי - תלמידו של רב הונא וצעיר מרבי יוחנן
רב נחמן בר יצחק היה בדור הרביעי.
רבי יוחנן היה בדור הראשון-שני.
מדוע הובאו דברי האמוראים שלא לפי סדר הדורות, אלא בסדר "הפוך" מהאמורא המאוחר אל האמורא המוקדם?

2.
מהי משמעות הביטוי "תני תנא קמיה"?

3.
גופי הלכות פרק כב - כללי אות ת' כלל תקלו:

תני תנא קמיה דפלוני. כתב הרב כסף משנה ז"ל [פ"ו מהל' ס"ת ה"ז] ד"ה לפיכך רפת בקר, דכי קאמר תני תנא קמיה דפלוני הוי תלמיד, אכן לדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל אפשר דלא הוי תלמיד, אלא שכך אירע מעשה דהוה קמיה בההיא שעתא.

הוא מתייחס רק לנקודה אחת, האם האמורא שמוזכר בהיגד "תני..." הוא תלמידו של האמורא שמוזכר אחרי הביטוי "קמיה ד...". ומשמע ממנו שזו מחלוקת ראשונים. ומדוע באמת לא מוזכר האמורא–התלמיד בשמו?

4.
ונראה לומר שלא מדובר בדברי אמורא אלא באמת באמורא שמצטט "ברייתא" לפני אמורא אחר [בדרך כלל – רבו של האמורא המצטט]. ברייתא זו לא היתה ידועה לרבים, ולכן היא לא כל כך מוסמכת עד שתעבור "ביקורת" על ידי האמורא [רבו של מצטט הברייתא].

5.
לפי זה אפשר לומר שסדר ה"ברייתות" בסוגיה היא כך – ונראה שיש בכך הדרגה מה"קל" אל ה"כבד":

5.1
בראשונה – נדרש הסבר בברייתא אחרת כדי ליישב את הברייתא שהביאו לפני רב נחמן בר יצחק.

5.2
בשניה – משמע שהברייתא שהביאו לפני רב ששת נכונה, אלא שרב ששת הצליח לשנות את הגזירה.

5.3
בשלישית – נדרש "תיקון" בלשון הברייתא: "תני..." על ידי רבי יוחנן.

6.
לתוספת הסבר, ואולי אף לצורך סיכום חלק מהדברים לעיל, ראוי להביא את דבריו של הרב פרופ' עזרא ציון מלמד בספרו "מדרשי הלכה של התנאים בתלמוד הבבלי":

כאן כדאי להעיר, שבכל המקומות שיש "תני פלוני או "תני תנא" קמיה דאלמוני", מפרש האמורא-הרב או מקשה, מגיה או משלים, מתנגד או מסכים לברייתא שהביא ה"תנא" היושב לפניו. ויש שמעירים גם התלמידים. ויש שאין אחריה הגהה או הערה, אלא היא מוסיפה על המשנה, או באה לסייע למה שלפניה, או להשלים את הברייתא שלפניה ולהוסיף עליה.
אך לא תמיד "תקונו" של האמורא-הרב הגהה היא. לפעמים הוא תקון שבוש, כלומר ה"תנא" נשתבש באמת והאמורא מתקן את שבושו.