דרכי התשובה
ברכות נו ע"א
"בר הדיא מפשר חלמי הוה...".
עיקר מעשה בר הדיא הובא בסוגיה בהקשר הכלל "כל החלומות הולכין אחר הפה". אך המעשה מתואר באריכות כי מפוזרים בו לקחים נוספים.
רבא העיד על עצמו שהצטער כולי האי, הסיבה הישירה היתה רשעותו של הר הדיא. אולם לדברי רב אמי במסכת שבת דף נה ע"א: "אין יסורין בלא עון", וקיימת סיבה רוחנית לכל עונש. רבא לא יהיב ליה זוזא, למרות שבר הדיא היה רגיל לדרוש את שכרו. אפשר שרבא ענהו שאינו מעוניין בשירותיו אם נצרך הוא לשלם על כך, ובר הדיא הסכים אז לפתור לו בחינם. אך עדיין חש בר הדיא פגוע מכך שנהנים ממנו בדבר "דעבידא לאגרא" (מסכת בבא קמא דף צז ע"א) בלא התמורה. ואפשר שרבא הורה לעצמו היתר בכך שבר הדיא ממילא מרויח הון רב מהפרסום שרבא נזקק לשירותיו. ולמרות זאת יש ללמוד מהסוגיה על חומרת התשלום לבעל המלאכה שנהנים ממנו. ואפשר שלכן מחל רבא לבר הדיא על נזקי הממון שגרם לו, שכן אמר רב במסכת סוכה דף כט ע"ב: "בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון: על כובשי שכר שכיר, ועל עושקי שכר שכיר".
עוד יש ללמוד מחסידותו של רבא, שאף טרם שביקש בר הדיא מחילה, כבר סלח לו רבא על הכל. חוץ ממה שקילל את אשתו, כי בזה פגע באדם אחר, וגם בכבוד אביה החכם.
עוד יש ללמוד את דרכי התשובה. בר הדיא ביקש שיתכפר לו עוונו, עד שיצא לגלות. וכמעט שהועיל לו, אילו רק היה מקיים גם את עיקר מצוות התשובה – הקבלה לעתיד. אבל הוא המשיך בדרכו הנלוזה לגרום נזק למי אשר סירב למלאת את חמדתו, ואז הוכרע דינו.
עוד על דרכי התשובה יש ללמוד ממעשה ההוא מינא ורבי ישמעאל שבעמוד ב'. כאשר שני מעשים אלו מתוארים בדף היומי שחל ביום הכפורים, בשנת ה' תשע"ג.
הרי קשה, כיון שאותו מין רשע היה כל כך, למה פתר לו רבי ישמעאל לטובה שימצא ממון רב, הלא "כל החלומות הולכין אחר הפה". ולכל הפחות לא היה לו לסייע ולגלות לו.
אלא שכיון שהודה ואמר "כולהו איתנהו בי", הרי שהתוודה על חטאיו ואפשר שהרהר תשובה. ואף שהתכחש לעבירה האחרונה שבעיניו היה בה גנאי ביותר, כיון שהוכחש בפניו כבר נתבייש ובא על עונשו. ומעתה כבר היה זכאי לחלום הבשורה ולפתרונו הנכון לטובה.
