אגם ויער
ברכות נז ע"א
"הנכנס לאגם בחלום - נעשה ראש ישיבה, ליער - נעשה ראש לבני כלה.
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע חזו חלמא, רב פפא דעייל לאגמא - נעשה ראש ישיבה, רב הונא בריה דרב יהושע דעייל ליער - נעשה ראש לבני כלה.
איכא דאמרי: תרווייהו לאגמא עיילי, אלא רב פפא דתלי טבלא - נעשה ראש ישיבה, רב הונא בריה דרב יהושע דלא תלי טבלא - נעשה ראש לבני כלה.
אמר רב אשי: אנא עיילית לאגמא, ותלאי טבלא ונבחי בה נבוחי".
פירש רש"י:
"אגם - שיש בו קנים גדולים וקטנים וסמוכים זה לזה - סימן לראש ישיבה, שהגדולים והקטנים מתקבצים יחד קבוץ גדול ובאים לשמוע דרשה מפיו.
יער - אילנות גדולים ואינן סמוכים זה לזה, אף זה סימן לראש לתלמידי הרב והוא ראש לבני כלה, שמפרש לתלמידים שמועתם אחר שעמד הרב והם מחזרין על שמועתם ויש תלמידים שלא יבינו בדברי הרב ככל הצורך, וזה מבינה להם.
תלי טבלא - נראה לו שהיה זוג וענבל תלוי בצוארו ומשמיע קול, והוא סימן לראש ישיבה שמשמיע קול לרבים.
ונבחי בה נבוחי - קשקשתי בה בקול".
עוד יש לפרש, שאגם הוא האחו – מקום המרעה (כגון במסכת בבא קמא דף מ ע"ב), והנכנס לשם בא לרעות את העדרים – להיות ראש לבני הישיבה הקבועים. במיוחד אם הטבלא בידו, בה הוא מקיש להוביל את הבהמות.
אולם היער הוא מקום משכן חיות הבר, ככתוב (תהלים נ, י) כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר. (תהלים קד, כ) בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר. והנכנס לשם הריהו בא לרעות רק את אותם שאינם בני הישיבה הקבועים, אלא זרים הבאים ללמוד לפרקים. כפירוש רש"י במסכת בבא קמא דף קיג ע"א: "לבני כלה בכלה - באין לשמוע הדרשה בכל שבת". ורש"י במסכת עבודה זרה דף כח ע"א: "בשבתא - מאי איעביד דלא מצינא למייתי גבך מפני תלמידי בני כלה".
