הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור המושגים: "חכם הרזים"; "נקיטינן"
ברכות נח ע"א
ואמר רב המנונא: הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים. אוכלוסי נכרים אומר: +ירמיהו נ'+ בושה אמכם וגו'.
תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה.
בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני.
הוא היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני. וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז ולבן ונפץ וטוה וארג, ואחר כך מצא בגד ללבוש, ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפני. כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי, ואני משכים ומוצא כל אלו לפני. הוא היה אומר: אורח טוב מהו אומר - כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח - לא טרח אלא בשבילי. אבל אורח רע מהו אומר - מה טורח טרח בעל הבית זה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי, כל טורח שטרח בעל הבית זה - לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. על אורח טוב מהו אומר - +איוב ל"ו+ זכר כי תשגיא פעלו אשר שררו אנשים. על אורח רע כתיב - +איוב ל"ז+ לכן יראוהו אנשים וגו'.
+שמואל א' י"ז+ והאיש בימי שאול זקן בא באנשים אמר רבא ואיתימא רב זביד ואיתימא רב אושעיא: זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסא, ונכנס באוכלוסא, ודרש באוכלוסא.
...
אמר עולא: נקיטינן - אין אוכלוסא בבבל. תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא.
1.
רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה יא:
הרואה ת"ר אלף אדם כאחד, אם עכו"ם הם אומר בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה, ואם ישראל הם ובארץ ישראל אומר ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם חכם הרזים, הרואה מחכמי אומות העולם אומר ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם, חכמי ישראל מברך שנתן מחכמתו ליראיו, מלכי ישראל אומר שנתן מכבודו ומגבורתו ליראיו, מלכי אומות העולם מברך שנתן מכבודו לבשר ודם.
הרמב"ם פוסק שרק אם רואה 60 רבוא מישראל ובארץ ישראל מברך "חכם הרזים"
2.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכד סעיף ה:
הרואה ששים רבוא מישראל ביחד, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם (ח) חכם הרזים; ואם הם עובדי כוכבים וגלולים, אומר: בושה אמכם חפרה יולדתכם הנה אחרית גויים מדבר ציה וערבה (ירמיה נ, יב).
ה"שולחן ערוך" פוסק שלא כרמב"ם, אלא שגם אם רואה 60 רבוא מישראל בחוץ לארץ גם מברך את ברכת "חכם הרזים".
3.
בכל אופן ה"כסף משנה" [שחובר על ידי רבי יוסף קארו שחיבר גם את ה"שולחן ערוך" הנ"ל] מנסה להסביר את הרמב"ם. כעיקרון ניתן ללמוד מסוגייתנו שבכל מקום שה"שלחן ערוך" לא חולק על הרמב"ם וב"כסף משנה" הוא מסביר את הרמב"ם, הרי מוכח שהוא – רבי יוסף קארו – פוסק כרמב"ם.
4.
וכך הוא מסביר בסוגייתנו את הרמב"ם:
כסף משנה הלכות ברכות פרק י הלכה יא:
[יא] הרואה ת"ר אלף וכו'. שם (ברכות דף נ"ח) אמר רב המנונא הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים אוכלוסי עכו"ם אומר בוש' אמכם וכו' תנא אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא:
רב המנונא דבר רק על "הרואה אוכלוסיי ישראל"
4.1
המשך דברי ה"כסף משנה":
ומה שכתב רבינו ובארץ ישראל. כתב ה"ר מנוח שלמד כן מדאיתא בגמרא בן זומא ראה אוכלוסא בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים משמע דוקא בא"י עד כאן ולא נהירא דאם כן נימא דוקא בהר הבית
אלא ודאי אין משם ראיה כלל דמעשה שהיה כך היה והוא הדין בח"ל.
הגמרא בהמשך מספרת על התנא על "בן זומא" שראה אולוסיה בהר הבית וברך "חכם הרזים", ויתכן שמכאן למד הרמב"ם שדווקא בארץ ישראל.
4.2
ועל זה מקשה ה"כסף משנה": אם כך, היה הרמב"ם צריך לומר שדווקא אם רואה אוכלוסיי בהר הבית חייב לברך ! ולכן ה"כסף משנה" דוחה הסבר זה.
4.3
המשך דברי ה"כסף משנה":
ואפשר שטעם רבינו מדאמר עולא אין אוכלוסא בבבל כלומר שאע"פ שיראה ששים רבוא אין להם דין אוכלוסא לברך עליהם.
מדברי עולא יתכן שמשמע שפוסק במפורש שבבבל לא מברכים על "אוכלוסיא" [60 ריבוא].
4.4
המשך דברי ה"כסף משנה":
וקשה מדאיתא בגמרא בפרק הנז' דרב חנינא בריה דרב איקא בריך ארב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ברוך חכם הרזים משום דהוו חשיבי עליה כששים רבוא אף על גב דבבבל הוו,
ואפשר דסבר רבינו דההיא פליגא אדעולא ופסק כעולא דמיקל בברכות הוא:
ה"כסף משנה" מוכיח מה"סיפור" בהמשך הגמרא על המפגש בין החכמים, שמשמע קצת שברכו "חכם הרזים" בבבל !
4.5
ויש פרשנים שטוענים שבאמת הרמב"ם יסביר שאותו ספור על המפגש בין החכמים לא באמת ברכו "חכם הרזים", אלא טענו שהיה ראוי לברך "חכם הרזים" - אם אמוראים אלה היו בארץ ישראל.
4.5.1
וכך משמע:
באר יהודה הלכות ברכות פרק י הלכה יא:
[יא] הרואה ת"ר אלף אדם כא' אם עכו"ם הם אומר וכו' ואם ישראל הם ובא"י אומר ברוך כו' חכם הרזים וכו'. וכ' הכ"מ בטעמא דהרמב"ם שפוסק כעולא שסובר דאין אוכלסא בבבל משום דס' ברכות להקל ובב"י ביאר יותר שסובר דגם ר"ח ברי' דר"א שפגע בר"פ ובר"ה ברי' דר"י לא אמר אלא דהם חבובין בעיניו כאלו הם ס' רבוא ואלו הוי בא"י הוי מברך
5.
ונראה להסביר:
בגמרא בעמוד ב:
... רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא, פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא, אמרו ליה: בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי: ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו. אמר להו: אנא נמי, כיון דחזתינכו חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל, וברכינא עלייכו תלתא, הנך תרתי וברוך חכם הרזים. אמרו ליה: חכימת כולי האי? יהבי ביה עינייהו ושכיב.
מסיפור זה רצו כמה פוסקים לעיל לומר שיש לברך ברכת "חכם הרזים" גם בחו"ל. אולם כאן יש להעיר: העובדה שרב חנינא בריה דרב איקא מת שלא כדרך הטבע מלמדת שרצונו לברך את ברכת "חכם הרזים" את שני תלמידי החכמים לא היה רצוי. ולפי זה גם ברור מדוע "עורך הגמרא" שיבץ סיפור זה במנותק מהסוגיה עצמה בעמוד הקודם.
5.1
ולכן מה שנשאר להלכה זו הסוגיה לעיל.
6.
בסוף הסוגיה לעיל נאמר:
אמר עולא: נקיטינן - אין אוכלוסא בבבל. תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא.
מדוע הגמרא לא הביאה את הברייתא "תנא..." כבר בתחילת הסוגיה?
6.1
אלא יש לומר, שאת הברייתא הזאת גרס "עולא" ודברי עולא "נקיטינן אין אוכלוסיה בבבל" + "תנא..." כוונתו לומר שאין בבבל שישים ריבוא יהודים [בין אם כוונתו מבחינה עובדתית בפועל, ובין אם כוונתו שאינם חשובים!],
6.2
ואפשר גם לומר שהביטוי "נקיטינן" הוא ביטוי שנאמר על ידי הגמרא ["עורך הגמרא"] ולא על ידי עולא עצמו, כדי ללמדנו שכך ההלכה: "אין אוכלוסא בבבל", ולכן כך פסק הרמב"ם והוא לא התחשב ב"סיפור" שבעמוד ב.
7.
ה"שלחן ערוך" שכן פסק שמברכים "חכם הרזים" גם בחו"ל יסביר שעולא מתכוון לומר רק שבימיו בפועל לא היו שישים ריבוא בבבל.
8.
ניתן לומר שהרמב"ם סובר שברכה מיוחדת זו שתלויה ב"שישים ריבוא" היא ברכה מיוחדת לארץ ישראל שהיתה מיועדת לבני ישראל שיצאו שישים ריבוא מארץ מצרים [על פי "עין איה" לרב קוק]
9.
ראה גם ב"מתיבתא" וב"ילקוט ביאורים" לגבי כמה מהדברים שאמרנו וגם לגבי הסבר המושג "חכם הרזים".
