מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
באיסור הפחה בתפילין כשמונחים שלא במקומם ובשעת השינה
שבת מט ע"ב
א"ר ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, מאי היא, אביי אמר שלא יפיח בהם, רבא אמר שלא יישן בהן וכו', ופירש"י שלא יישן בהן, שמא יפיח או יראה קרי וכו' ע"ש. וכ"כ תוס' בד"ה שלא יישן בהן וכו' דחיישי' שמא יפיח בהן או משום היסח הדעת וכו' ע"ש. וכ"כ הריטב"א דחיישי' להפחה כש"כ רש"י ע"ש. וכ"כ תוס' בפ"ב דסוכה (כו.) בד"ה אבל וכו' דכל האיסור דשינה אינה אלא גזירה שמא יפיח יעו"ש. והכי קי"ל ברמב"ם בפ"ד דתפילין הט"ו כוותיה דאביי דתפילין צריכין גוף נקי ואסור להפיח בהם [וע"ש בכס"מ בזה]. וכ"ה בטושו"ע או"ח (סימן לז' ס"ב) דצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם וכו' יעו"ש.
[א]
והנה יל"ע כשרוצה להפיח אם צריך לחלוץ התפילין "מגופו" לגמרי או דמספיק שלא יהיו מונחים "במקומו" והיינו שלא יהיה על ראשו "בין העינים" כ"א בצידי ראשו ושלא יהיה על ידו במקומו כנגד הלב אך אי"צ לחלצם מגופו רק העיקר שלא יהיו מונחים במקום המצוה. ומסתבר דכיון דכאינם מונחים "במקומם" כדין דנחשב כמונחים "בכיסם" ולא מקיים בכה"ג "מצוה" כלל, וכש"כ ה"פרי מגדים" (בסימן כז' במשבצ"ז אות ו'), והובא במשנ"ב שם (ס"ק לג'), ובסי' לז' (ס"ק ג') דתפילין שלא במקומם ה"ה כמונחין בכיסן וכו' יעו"ש, א"כ ה"ה לענין "הפחה" דמספיק שיזיזם ממקומם לגמרי ואז מותר להפיח ולא צריך לחלצם "מגופו". דכל האיסור הפחה כשמקיים למצ"ע דתפילין ולא כשמונחים על גופו בעלמא, דבכה"ג ה"ז נחשב ממש כמונחים "בכיסם", ודו"ק.
אולם יל"ע בדפירש"י ותוס' והריטב"א דהא דאסור לישן בהם משום שמא "יפיח", הא בכה"ג אינו מקיים מצ"ע דתפילין כלל וא"כ מ"ט אסור "להפיח" בהם הא נחשב כמונחים "בכיסם" דבזה פשיטא דליכא איסור הפחה אם מחזיק לכיס של תפילין בידו, ודומה כמונחים על "רגלו" וכיו"ב דמסתבר דליכא שום איסור דהפחה בכה"ג וא"כ מהו שכ' דה"ט דאסור לישון בהם מדחיישי' להפחה. ושמא ס"ל דאף בשעה שישן עם התפילין ה"ה מקיים מצ"ע דתפילין ולכן אסור להפיח בהם, וצ"ע. אולם לפי"ז נר' דאכן מספיק להזיז לתפילין "ממקומם" לצורך הפחה ואי"צ לחלצם מגופו לגמרי, דדוקא כשישן אסור להפיח בהם מדמקיים מצוה בזה ולכן אסור אז להניחם ומשא"כ כשמזיזם ממקומם אינו מקיים "מצוה" כלל ובכה"ג פשיטא שמותר בהפחה ודו"ק.
אולם אפשר דאי"ז תלוי אם מקיים מצוה או לא אלא תלוי אם לבוש בהם דכל שמונח ולבוש בהם אסור להפיח, דאף בכה"ג הוי "ביזיון" לתפילין שהלבוש בהם מפיח ריח רע ונמצא שהתפילין נמצאים "במחיצת ריח רע", ולכן אסור ללובשם כשישן שמא יפיח ונמצא "מבזה" לתפילין שהלבוש בהם מפיח, ולא מדמקיים "מצוה" אף כשיישן בהם ולבוש בזה, דאכן אינו מקיים בכה"ג מצוה כלל ואפ"ה אסור מה"ט שנתבאר. ולפי"ז אף אסור להפיח בהם כשלבוש בהם ואינם "במקומם", דרק לענין המצוה כ' הפמ"ג דנחשב כה"ג כמונחים בכיסם, ומשא"כ לענין הפחה דהוי ענין דביזיון וגנאי לתפילין אכן לא נחשבים בכיסן וכיון דאכתי "לבוש" בהם ה"ז ביזיון לתפילין ואסור להפיח בהם ואע"פ דאינו מקיים בכה"ג "מצוה" כלל, ודו"ק.
[ב]
וה"נ מדוייק הכא בתוס' ד"ה אביי אמר וכו' שכ' דאף אביי מודה לרבא דאסור לישן בהם כדתניא בפ' הישן בסוכה (כו.) דאסור לישן בתפילין בין שינת קבע בין שינת עראי, עכ"ד תוס' ע"ש. ויל"ע מה הוצרכו תוס' לגמ' בסוכה דמבואר דאף שינת עראי אסור וע"כ דה"נ ס"ל לאביי, הא פ' הול"ל דע"כ דהכי ס"ל לאביי, מדס"ל הכא דאסור "להפיח" בהם, ולפי"ז ע"כ דאף אסור "לישן" בהם כיון שא"א להימלט בשעת השינה מהפחה, וכבברכות (כה.) דהני ציפי דבי רב דהני גנו והני גרסי, ופירש"י דאעפ"י שדרך הישנים להפיח וכו' ע"ש. וא"כ מדס"ל לאביי דאסור "להפיח" בהם ע"כ דס"ל דאף אסור "לישן" בהם כדי שלא יבוא להפחה תוך כדי השינה, וא"כ מה הוצרכו תוס' לגמ' בסוכה הנ"ל, הא מהגמ' הכא מוכח דהכי ס"ל לאביי, וצ"ע.
אולם למש"נ אתי שפיר, דאפשר דדוקא רבא דס"ל דאסור "לישון" בהם וה"ט מדחיישי' להפחה, ע"כ דס"ל דאפי' כשלא מקיים בהנחתו למצ"ע דתפילין ג"כ אסור להפיח בהם וה"ט כש"נ דאכתי הוי "גנאי וביזיון" לתפילין, אולם אביי דס"ל דאסור "להפיח" בהם אפשר דהיינו דוקא כשמקיים למצ"ע דתפילין וכגון שהוא "ער" ושמונחים במקומם ולא כשאינו מקיים למצוה וכגון "שישן", דברור דחמור טפי כשמפיח בהם בעודו מקיים למצות תפילין יותר מהמפיח בהם בעודו עליו אך אינו מקיים למצוה, ולזה כ' תוס' דבמס' סוכה מבואר דאף אביי ס"ל שאסור לישון בהם, והיינו דאף איהו ס"ל דאפי' כשלא מקיים למצוה ג"כ אסור להפיח, וקמ"ל דהא דס"ל לאביי בגמ' הכא שאסור "להפיח" בתפילין, אינו רק כשמקיים למצותו כ"א אף כשלא מקיים מצותו ועודן עליו וכגון שישן. ולזה הוצרכו תוס' לגמ' בסוכה דמבואר דאף לאביי אסור לישון בהם, והבן בס"ד.
וכ"ז אתי שפיר לדכתבנו דהא דאסור להפיח בהם כשישן ה"ט מדאכתי הוי "ביזיון" לתפילין. אולם את"ל דה"ט מדמקיים "מצות תפילין" אף כשישן בהן, א"כ עדיין צ"ע מה הוצרכו תוס' לגמ' הנ"ל בסוכה, הא מדס"ל לאביי שאסור "להפיח" בהם ע"כ דס"ל דאף אסור "לישון" בהם דאכתי גם אז מקיים למצות תפילין וא"כ פשיטא דאף אז אסור. ודוחק לומר דקמ"ל בגמ' בסוכה דאף כשישן ה"ה מקיים למצותו. וע"כ צ"ל דס"ל לתוס' דה"ט דאסור להפיח כשישן מדהוי "ביזיון", ולפי"ז א"ש בדהוצרכו לגמ' בסוכה, שכן ברור דחמור יותר להפיח כשמקיים למצוה משאינו מקיימו, ולזה הוצרכו לגמ' הנ"ל דקמ"ל דאף אז ס"ל לאביי שאסור, ונכון בס"ד.
וכן יעוי' במפרש בפ"ק דתמיד (כז.) שכ' בזה"ל, ואיסור שמא יפיח בהן לא הוי אלא בזמן שהוא לבוש דאז הוא גנאי, אבל אם הן בין כר לכסת ליכא איסורא דשמא יפיח, עכ"ל ע"ש. ומבואר א"כ כש"נ דכל ש"לבוש" בהם אסור להפיח, ומשמע אף כשאינו מקיים למצותו, ודו"ק. [וע"ע בקרן אורה במנחות (לז:) בד"ה אמר רבה ב"ר הונא וכו' בזה].
[ג]
אולם יל"ע בתוס' שכ' דמודה אביי דאסור לישן בהם כדתניא בסוכה דאסור לישן בתפילין בין שינת קבע בין שינת עראי ע"כ, דיעו"ש בגמ' שכ' דא"ל אביי לר' אשי אלא הא דתניא ישן אדם שינת עראי בתפילין אבל לא שינת קבע וכו' יעוש"ה, ולהדיא ס"ל דרק שינת "קבע" אסור ולא שינת "עראי" וא"כ מהו שכ' תוס' דס"ל לאביי בסוכה שם דאף שינת עראי אסור, וצ"ע. ושמא כוונת תוס' לדכ' אח"כ בגמ' שם דתני חדא ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע, ותניא אידך בין קבע ובין עראי מותר, ותנאי אידך לא קבע ולא עראי, לא קשיא הא דנקיט וכו' יעו"ש בתירוץ הגמ', וא"כ מבואר בברייתא שם דפעמים אף שינת "עראי" אסור, וא"כ שמא כוונת תוס' לברייתא זו דע"כ דאביי לא פליגי ע"ז, ומה שאמר שם אביי דרק קבע אסור ולא עראי איירי דמנחי ברישיה, אך בעלמא שייך אצלו ג"כ דפעמים אף עראי אסור, ולזה נתכוון תוס'.
אולם אי"ז נר', דהא יעו"ש בגמ' דתי' דהא דאסור אף שינת עראי היינו "בדנקט ליה בידיה" דמתוך שאוחזו בידו וישן אפי' מעט יכול ליפול מידו כדפירש"י, וא"כ אי"ז ענין להכא בתוס' דאיירי דאסור לישון בהם שמא יפיח, וא"כ הדק"ל בדכ' תוס' דבסוכה ס"ל לאביי שאף עראי אסור והיינו מחשש "שמא יפיח", דהא דוקא בשינת קבע ס"ל לברייתא שם ולאביי גופא דאסור מהחשש הנ"ל ולא כן בשינת עראי דלא חיישי' לזה ומותר לישון עמהם בעודו "לבוש" בהם, וצ"ע.
ועכ"פ למש"כ נר' דאסור להפיח אפי' כשאין התפילין מונחים "במקומם", דדוקא לענין המצוה ה"ז נחשב כמונחים בכיסם אולם לענין הפחה אף כשאינו מקיימו ג"כ אסור כל עוד "שלבוש" בהם דאכתי הוי "ביזיון" לתפילין, וכמוכח בתוס'.
