יציאות השבת - שתים שהן ארבע / הרב הלל בן שלמה
שבת ב ע"א
לדברי המשנה "יציאות השבת: שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ". למה כוונת המשנה ב'יציאות' אלו? לדברי רב אשי בגמרא, כל עקירת חפץ מרשות לרשות נחשבת ליציאה. דברי רב אשי נאמרים בביאור דברי רב פפא, האומר כי ב'יציאות' הנזכרות במשנה, נכללים גם המקרים בהם יש חיוב על ההוצאה, וגם המקרים בהם יש פטור. זאת, בניגוד למשנה בתחילת שבועות, האומרת כי "יציאות השבת שתים שהן ארבע", ואינה מחלקת כלל בין יציאות שבפנים ליציאות שבחוץ, ושם המדובר רק על מקרים שבהם ישנו חיוב על ההוצאה.
לפי דברים אלו יש לומר, כי ארבע היציאות הנזכרות במשנה בשבועות, הן שתי הוצאות מרשות לרשות של העני, ושתי הוצאות מרשות לרשות של העשיר. לעומת זאת במשנתנו, שיש חלוקה בין 'בפנים' ל'בחוץ', הפירוט 'שהן ארבע' מהווה את שני המקרים הנוספים, בהם אין חיוב על ההוצאה. וכך מפרש רש"י על המשנה (ד"ה שהן ארבע), שהחכמים הוסיפו "שתים לאסור לכתחילה, ואם עשה פטור".
רשויות קתני
באופן אחר מבאר רבא, כי ה'יציאות' הנזכרות (בין במשנתנו ובין במשנה בשבועות), הן 'רשויות'. לכאורה נראה היה להבין בדבריו, שהכוונה היא לשתי הרשויות שבהוצאה והכנסה ביניהם יש איסור תורה – רשות היחיד ורשות הרבים; שהן ארבע – כלומר, שבנוסף להם יש שתי רשויות נוספות, כרמלית ומקום פטור, כמובא בברייתא להלן (ו,א). אולם המפרשים מבארים, שעל ידי שתי הרשויות הללו ישנן ארבעה איסורים, והם אינם מזכירים את שתי הרשויות הנוספות.
נראה, כי אין לבאר בכוונת רבא שהוא בא לכלול את מקום הפטור, משום שזה בגדר "פטור ומותר", ולגבי זה מבואר בסמוך, ש"פטור ומותר לא קתני". ממילא, גם אין לפרש בדעתו שהוא כולל את הרשות השלישית שהיא הכרמלית, ויש לבאר את דבריו כמתייחסים לאיסורים הנובעים משתי הרשויות הנזכרות בלבד. כמו כן, לשון המשנה "שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ", אינה יכולה להתפרש כנסובה על כל ארבעת הרשויות המובאות בברייתא לקמן.
