שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד
יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְעֻרָיו
פַּעַם בָּא לבית המקדש נָזִיר מִן הַדָּרוֹם, יְפֵה - עֵינַיִם, וְטוֹב - רוֹאִי, וּקְווּצוֹתָיו סְדוּרֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים. שָׁאַל אוֹתוֹ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל: בְּנִי, מָה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית שְׂעָרְךָ זֶה נָאֶה? אָמַר לִי: רוֹעֶה הָיִיתִי לְאַבָּא בְּעִירִי, וְהָלַכְתִּי לְמַלֹּאת מַיִם מִן הַמַּעְיָן, וְנִסְתַּכַּלְתִּי בְּבָבוּאָה שֶׁלִּי, וּפָחַז יִצְרִי עָלַי, וּבִקֵּשׁ לְטוֹרְדֵנִי מִן הָעוֹלָם. אָמַרְתִּי לוֹ: רָשָׁע! לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ? בְּמִי שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת רִמָּה וְתוֹלֵעָה, הָעֲבוֹדָה שֶׁאֲגַלֵּחֲךָ לַשָּׁמַיִם! מִיָּד עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ נוֹזְרֵי נְזִירוּת בְּיִשְׂרָאֵל! (נדרים ט/ב).
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מְסַפֵּר שֶׁכְּדֵי לְהַבִּיעַ אֶת הַעֲרָכָתוֹ לַנַּעַר:
"עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ".
הַדְגָּשָׁה זוֹ אוֹמֶרֶת דָּרְשֵׁנִי. מַדּוּעַ לְהַנִּיחַ שֶׁעַד כֹּה הוּא יָשַׁב?
מִלְּבַד זֹאת, בַּמִּדְרָשׁ הַמַּקְבִּיל מוֹפִיעָה הַלָּשׁוֹן: "הִרְכַּנְתִּי אֶת רֹאשִׁי וּנְשַׁקְתִּיו" (במדבר י/כ), וְאַף דָּבָר זֶה אֵינוֹ יִתָּכֵן עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ, שֶׁהֲרֵי הַנָּזִיר חַיָּב לִהְיוֹת לְפָחוֹת בְּגִיל שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה, לִפְנֵי כֵן אֵין הַנְּזִירוּת נִתְפֶּסֶת בּוֹ! וַהֲרֵי יֶלֶד בְּגִיל כָּזֶה, כְּבָר אֵין צֹרֶךְ לְהִתְכּוֹפֵף כְּדֵי לְנַשְּׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ.
אֶלָּא שֶׁהַמִּדְרָשׁ מִתְכַּוֵּן לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, וּבַגְּמָרָא הַכַּוָּנָה: עָמַדְתִּי עַל מְנִיעָיו, וּבַמִּדְרָשׁ הַכַּוָּנָה: הִרְכַּנְתִּי אֶת רֹאשִׁי – לְהִתְעַמֵּק בִּמְנִיעָיו. הִתְעַמְּקוּת בִּדְבָרָיו תְּגַלֶּה מַדּוּעַ נְשָׁקוֹ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק.
כְּדֵי לְבָאֵר אֶת הַמֵּנִיעַ, יֵשׁ לְהַקְדִּים עַל הֶבְדֵּל מַהוּתִי בֵּין הַהֲסָתָה שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע, לְבֵין עֲמִידָתוֹ עַל הַמִּשְׁמָר שֶׁל הַיֵּצֶר הַטּוֹב. כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה עַל הַיֵּצֶר הָרַע: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְעֻרָיו" (בראשית ח/כא). כְּלוֹמַר: הַיֵּצֶר הָרַע הוּא חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מֵהָאָדָם עַצְמוֹ, בְּעוֹד שֶׁהַיֵּצֶר הַטּוֹב עוֹמֵד כְּמוֹ שׁוֹמֵר מִבַּחוּץ וּמְנַסֶּה לִפְקֹחַ אֶת עֵינָיו שֶׁל הָאָדָם.
דָּבָר זֶה נוֹתֵן אֶת אוֹתוֹתָיו בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁאָדָם נִמְצָא בִּשְׁעַת מִלְחָמָה – אִם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל יִצְרוֹ הַטּוֹב אוֹ לְהִתְפַּתּוֹת אַחַר יִצְרוֹ הָרַע, יָכוֹל הוּא בְּנָקֵל לָשִׂים לֵב לָעֻבְדָּה שֶׁאֵין שְׁנֵי הַיְצָרִים מְדַבְּרִים בְּאוֹתָהּ שָׂפָה.
תְּשׁוּקוֹתָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע נִשְׁמָעִים בַּלֵּב בְּגוּף רִאשׁוֹן, וְהָאָדָם אוֹמֵר: "אֲנִי רוֹצֶה כָּךְ וְכָךְ".
בְּעוֹד שֶׁהֶמְיָתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הַטּוֹב נִשְׁמַעַת בְּגוּף שְׁלִישִׁי: "לֹא כְּדַאי לְךָ".
כְּדֵי לְהַמְחִישׁ אֶת הַדָּבָר נִשְׁתַּמֵּשׁ בְּדֻגְמָא: יֶלֶד שֶׁיֵּשׁ בְּכִיסוֹ מַטְבֵּעַ, וְעוֹמְדוֹת בְּפָנָיו שְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיוֹת: לִתְרֹם אוֹתָהּ לִצְדָקָה, אוֹ לִקְנוֹת בָּהּ מַמְתָּק. הַסְּעָרָה הַמִּתְחוֹלֶלֶת בְּקִרְבּוֹ נִרְאֵית בְּעֵרֶךְ כָּךְ:
"אֲנִי רוֹצֶה מַמְתָּק".
"כְּדַאי לְךָ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה".
וְלֹא הָפוּךְ:
"אֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מִצְוָה".
"כְּדַאי לְךָ מַמְתָּק".
הֲרֵי שֶׁהָרְצוֹנוֹת הַחָמְרִיִּים מְזֹהִים עִם הָאָדָם כַּ"אֲנִי" – חֵלֶק מֵעַצְמִי וּבְשָׂרִי =גּוּף רִאשׁוֹן. וְהַשְּׁאִיפוֹת הַנַּעֲלוֹת – "אַתָּה" – נֶטַע זָר וְנִפְרַד =גּוּף שֵׁנִי.
וְהִנֵּה הִגִּיעַ אֶל שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק נָזִיר הַמְדַבֵּר בְּשָׂפָה כֹּה רוּחָנִית וּגְבוֹהָה, וּפוֹנֶה אֶל יִצְרוֹ הָרַע בְּגוּף שֵׁנִי:
"רָשָׁע, לָמָּה אַתָּה מִתְגָּאֶה?".
"אֲנִי אֲגַלַּח אוֹתְךָ לַשָּׁמַיִם".
כְּלוֹמַר: "אֲנִי" – הַיֵּצֶר הַטּוֹב, אֶעֱשֶׂה "לְךָ" – הַיֵּצֶר הָרַע כָּךְ וְכָךְ. בְּעוֹד שֶׁאִלּוּ טִבְעוֹ הָיָה רַע, הוּא צָרִיךְ הָיָה לָחוּשׁ אֶת הַסְּעָרָה הַמִּתְחוֹלֶלֶת בְּקִרְבּוֹ בְּאֹפֶן בְּדִיּוּק הָפוּךְ.
אֶת יָפְיוֹ הָיָה עָלָיו לְתַרְגֵם לְגוּף רִאשׁוֹן, וְלַחֲשֹׁב שֶׁכְּאָדָם יָפֶה יֵשׁ לוֹ סִכּוּיִים לְהַצְלִיחַ בַּשֶּׁטַח הַחָמְרִי, וְהַיֵּצֶר הַטּוֹב הָיָה צָרִיךְ לִלְחֹשׁ לוֹ בָּאֹזֶן, שֶׁיֹּפִי כֹּה מַדְהִים עָלוּל לְהָבִיא לְגַאֲוָה וְלַחֲטָאִים.
שָׂפָה זוֹ נִשְׁמַעַת רַק מִפִּיהֶם שֶׁל אֲנָשִׁים נַעֲלִים, הָרוֹאִים אֶת הַשְּׁאִיפוֹת הַנַּעֲלוֹת חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מֵהֶם עַצְמָם, וְאִלּוּ אֶת הַהַפְרָעוֹת רוֹאִים הֵם כְּדָבָר חִיצוֹנִי. כִּי הַגְדָּרַת הָאִישִׁיּוּת הָעַצְמִית הִיא בָּסִיס הַהַכָּרָה הָעַצְמִית, שֶׁהֲרֵי לְכָל אָדָם וְאָדָם יֶשְׁנוֹ דִּמּוּי עַצְמִי, שֶׁבּוֹ הוּא מַבְחִין בֵּין הָ"אֲנִי" הָאֲמִתִּי שֶׁלּוֹ, לְבֵין כֹּחוֹת נוֹסָפִים הַנִּלְוִים לְאִישִׁיּוּתוֹ וּמְעַנְיְנִים אוֹתוֹ.
עִם יְצִיאָתוֹ שֶׁל הָאָדָם לָאֲוִיר הָעוֹלָם, רוֹאֶה הוּא אֶת הָ"אֲנִי" רַק כְּכֹחַ הַדּוֹחֵף לַקִּיּוּם הַגּוּפָנִי, הַחָמְרָנִי, וּלְהִתְפַּתְּחוּת הַהַכָּרָה הַבְּסִיסִית שֶׁל סְבִיבָתוֹ, וְלַהֲגָנָה מִפְּנֵי דְּבָרִים הַמְאַיְּמִים עָלָיו. כֹּחַ זֶה שֶׁמַּתְחִיל בְּגִיל צָעִיר מְאֹד, מְלַוֶּה אֶת הָאָדָם כָּל יָמָיו (חוה"ל עבודת האלקים ב').
עַל כֵּן כָּל הַצְּרָכִים וְהָרְצוֹנוֹת הַבְּסִיסִיִּים מְזֹהִים בַּנֶּפֶשׁ בְּגוּף רִאשׁוֹן: "אֲנִי"; "אֲנִי רוֹצֶה", "אֲנִי יָכֹל", "אֲנִי פּוֹחֵד" וְכַדּוֹמֶה. בְּעוֹד שֶׁהַהַכָּרָה הַשִּׂכְלִית – מַה נָּכוֹן וּמַה טּוֹב, מְזֹהִים בַּנֶּפֶשׁ בְּגוּף שֵׁנִי; כִּשְׁמִיעָה פְּנִימִית שֶׁל הֲטָפַת מוּסָר וְתוֹכֵחָה הַבָּאָה מִבַּחוּץ:
"לֹא כְּדַאי לְךָ",
"אַתָּה יָכֹל לְהָפִיק תּוֹעֶלֶת אִם תִּתְאַפֵּק" וְכַדּוֹמֶה.
הַתַּפְקִיד הָרִאשׁוֹן בַּמַּעֲלָה שֶׁל מִתְבַּגֵּר חָכָם, הוּא לַהֲפֹךְ אֶת הַדִּמּוּי הָעַצְמִי שֶׁלּוֹ מִגַּשְׁמִי לְרוּחָנִי, דְּהַיְנוּ: שֶׁהָ'אֲנִי' שֶׁלּוֹ יִהְיֶה כֹּחַ הַהַכָּרָה הַשִּׂכְלִית, וְאִלּוּ הָ'אַתָּה', יִהְיֶה הַמְשִׁיכָה לִדְבָרִים גּוּפָנִיִּים.
לְדֻגְמָא: כְּשֶׁנַּעַר צָעִיר נִצָּב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים, בִּשְׁאֵלָה: הַאִם לָצֵאת לַעֲבֹד וּלְהַרְוִיחַ מִיָּד כֶּסֶף, אוֹ לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד וּלְהַגִּיעַ לְהֶשֵּׁגִים גְּבוֹהִים יוֹתֵר, שֶׁנִּתָּן יִהְיֶה לְהָפִיק מֵהֶם תּוֹעֶלֶת רַק אַחַר זְמַן.
בְּתוֹךְ עַצְמוֹ הוּא שׁוֹמֵעַ שְׁנֵי קוֹלוֹת:
"אֲנִי רוֹצֶה כֶּסֶף עַכְשָׁיו",
"כְּדַאי לְךָ לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת, לְהַשְׁקִיעַ בֶּעָתִיד".
מֵאִידָךְ מָצָאנוּ אֵצֶל הַנָּזִיר גִּישָׁה בְּדִיּוּק הֲפוּכָה, שֶׁבּוֹ יְדַבְּרוּ הַקּוֹלוֹת בְּאֹפֶן זֶה:
"כְּדַאי לְךָ לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף עַכְשָׁיו",
"אֲנִי אֶתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת, וְאַשְׁקִיעַ בֶּעָתִיד".
המלחמה לא השתנתה, אבל השחקנים החליפו תפקיד.
ה"אני" וה"אתה" קיבלו תפקידים הפוכים.
לְאָדָם זֶה יִהְיֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל לְנַצֵּחַ אֶת הָרְצוֹנוֹת הַחִיצוֹנִיִּים שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא אֵינוֹ מְזַהֶה אוֹתָם כְּ"עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ", אֶלָּא כִּדְחָפִים חִיצוֹנִיִּים.
שָׁלָב זֶה שֶׁל הַכָּרַת הַדְּחָפִים וְהַגְדָּרָתָם – אֵיזֶה מֵהֶם הוּא "אֲנִי", וְאֵיזֶה מֵהֶם הוּא "אַתָּה", הוּא הַבָּסִיס הָרִאשׁוֹנִי לְכָל עֲבוֹדַת הָאָדָם בָּעוֹלָם. גַּם אִם הַכָּרָה זוֹ אֵין בְּכֹחָהּ לְהַכְנִיעַ אֶת הַדְּחָפִים, אַךְ וַדַּאי שֶׁהִקְנְתָה לָאָדָם אֶת כֹּחַ הַהַבְדָּלָה – כֹּחַ הַדַּעַת לְהַכִּיר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת אִישִׁיּוּתוֹ.
זֶהוּ הַבָּסִיס הָאֵיתָן שֶׁמִּמֶּנּוּ תַּתְחִיל הַצְּמִיחָה הָרוּחָנִית בִּשְׁמִירַת תּוֹרָה וּמִצְווֹת, אֲשֶׁר בָּהּ הִבְחִין שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וְקָבַע כִּי לְאָדָם בַּעַל הִסְתַּכְּלוּת כָּזוֹ עַל הָעוֹלָם, הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל לְהִתְקַדֵּם בַּעֲבוֹדַת ה', וְאִם רָאָה הוּא לְנָכוֹן לְגַיֵּס אֶת נִדְרֵי הַנְּזִירוּת כְּסִיּוּעַ בַּעֲבוֹדַת ה', רָאָה בּוֹ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, נַעַר הָרָאוּי בֶּאֱמֶת לְהַעֲרָכָה.
זוֹ גַּם הַסִּבָּה שֶׁהַנַּעַר לֹא הִזְדָּרֵז לִטּוֹל מִסְפָּרַיִם וּלְהָסִיר אֶת שְׂעָרוֹ, כִּי מַעֲשֵׂה נֶחְפַּז זֶה יִגְרֹם לוֹ שֶׁאַחַר שֶׁתִּדְעַךְ הִתְלַהֲבוּתוֹ, הוּא יָחוּשׁ צַעַר בְּלִבּוֹ, וְיַמְתִּין חֳדָשִׁים אֲחָדִים עַד שֶׁיִּצְמְחוּ שְׂעָרוֹתָיו שׁוּב, וְאָז הִתְלַהֲבוּת דּוֹמָה כְּבָר לֹא תַּצְלִיחַ לְהַכְנִיעַ אֶת יִצְרוֹ. אַךְ כְּשֶׁמֵּרֹאשׁ תִּכְנֵן אֶת צְעָדָיו בְּאִפּוּק, הֵבִין שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק כִּי מֵעַתָּה צוֹעֵד הַנַּעַר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ.
בֵּאוּר זֶה יִשְׁפֹּךְ אוֹר עַל הִתְפָּעֲלוּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, שֶׁהִיא לִכְאוֹרָה נִרְאֵית כְּיוֹתֵר מִדַּאי גְּדוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁהַנַּעַר הֲרֵי לֹא תָּלַשׁ אֶת שְׂעָרוֹתָיו עִם הַשֹּׁרֶשׁ, אֶלָּא רַק גָּזַז אוֹתָן, וַהֲלֹא הֵן תִּצְמַחְנָה תּוֹךְ זְמַן קָצָר. אֶלָּא שֶׁהַנַּעַר הִשְׂכִּיל לַעֲשׂוֹת זֹאת תּוֹךְ כְּדֵי נְזִירוּת. הִתְלַהֲבוּת קְדוֹשָׁה זוֹ תְּלַוֶּה אוֹתוֹ עוֹד זְמַן אָרֹךְ אַחַר שֶׁהַשֵּׂעָר שׁוּב יִצְמַח.
