הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "אי איתמר הכי איתמר"; "איתיביה... ל..."

שבת מט ע"ב-נ ע"א

בגיזי צמר ואין מטלטלין. אמר רבא: לא שנו אלא שלא טמן בהן, אבל טמן בהן - מטלטלין אותן.
איתיביה ההוא מרבנן בר יומיה לרבא: טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן, כיצד הוא עושה?
נוטל את הכיסוי והן נופלות! –
אלא, אי איתמר הכי איתמר, אמר רבא: לא שנו אלא שלא יחדן להטמנה, אבל יחדן להטמנה - מטלטלין אותן.
איתמר נמי, כי אתא רבין אמר רבי יעקב אמר רב אסי בן שאול אמר רבי: לא שנו אלא שלא יחדן להטמנה, אבל יחדן להטמנה - מטלטלין אותן.
רבינא אומר: בשל הפתק שנו. תניא נמי הכי: גיזי צמר של הפתק - אין מטלטלין אותן, ואם התקינן בעל הבית להשתמש בהן - מטלטלין אותן.

מבנה הסוגיה:

1.
רבא מסביר את המשנה. למעשה הוא מעמיד אותה באוקימתא מסויימת, וזו משמעות הביטוי "לא שנו אלא...".

2.
הגמרא מקשה על רבא ממשנתנו עצמה. [קצת קשה, כי במקרה כזה – בדרך כלל - כשמקשים מאותה משנה שעוסקים בה הרי שהפתיחה לקושיה צריכה להיות בביטוי "אימא סיפא..."]

3.
הגמרא אומרת שרבא אמר הסבר אחר.

4.
הגמרא מביאה אמוראים נוספים כדברי ההסבר השני של רבא.

4.1
יש להעיר: הרי מימרת האמוראים היא בשם "רבי" שכמובן נחשב כתנא, ומדוע הפתיחה לציטוט היא בניסוח "איתמר נמי" שמתאים לציטוט של דברי אמוראים בלבד.
מכאן יש להוכיח, שמימרא של תנא שלא נאמרה בברייתא/משנה נחשבת כדברי אמורא!

5.
רבינא מסביר את המשנה באופן שונה מדברי רבא [גם מההסבר השני של רבא].

6.
הערה לסעיף 2: המקשה הוא "ההוא מרבנן בר יומיה". ראה "מתיבתא", הערה כז, שיש אומרים שהמקשן הוא רב אידי בר אבין. ומדוע באמת הוא לא מוזכר בשמו, ויותר מכך: הרי הוא חי לפני רבא וכיצד הוא מקשה על רבא ["מתיבתא", שם, וכך גם מקשה ב"מנחת יהודה"]?

7.
ולכן נראה ליישב: הפירוש הראשון של רבא בסוגייתנו נאמר בבית מדרשו של רבא [שכנראה היה קיים עוד בתקופת רבותיו]. רב אידי הכיר את הההסבר למשנה ולכן הוא מקשה עליה. הוא לא מקשה על רבא האיש אלא על "בית המדרש" של רבא.

8.
לפי הנ"ל ניתן לתת שני מובנים לביטוי "אלא אי איתמר הכא איתמר אמר רבא".
הסבר 1: רבא עצמו עונה לקושייתו של רב אידי.
הסבר 2: בבית המדרש של רבא [וכפי שאמרנו מדובר על חכמים שונים ולאו דווקא ברבא האמורא] כך יישבו את קושיית רב אידי.

9.
ראה ב"מתיבתא", הערה ד, שמביא מחלוקת אחרת אודות ביטוי זה – "אי איתמר הכי איתמר". ה"יד מלאכי" [על סמך התוס' בסוגייתנו] מסביר, שמדובר בשני אמוראים [ששמם לא מוזכר] שאומרים בשם "רבא", כשהקושיה באמת לא היתה בפניו של רבא. עניין זה קצת קשה [ראה, שם, שמביא בשם היעב"ץ, שהוא לשון רגיל בש"ס לומר "לרבא" במקום "לדרבא"], שמקשים על דברי רבא אבל לא ששמעו ממנו באופן ישיר ומקשים עליו בנוכחותו [וזו משמעות הביטוי "איתיביה... ל..."]. הקושי הוא בכך, שכל בעלי הכללים תמיד מסיקים ששני אמוראים חיו באותו דור אם הם מוזכרים בגמרא כשאחד שמקשה על חברו, ולפי הדברים הנ"ל אין הכרח למסקנה זאת.