מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
מילה בלב
שבת קח ע"א
אזל קרנא אשכחיה לרב א"ל מנין שאין כותבין תפילין וכו' מנין למילה שבאותו מקום וכו' אימא לבו דכ' ומלתם את ערלת לבבכם אימא אזנו דכ' הנה ערלה אזנם וכו' ע"ש.
וצ"ע מה ההו"א שכוונת התורה שאמרה וביום הח' ימול בשר ערלתו היינו "ערלת הלב", הא כיצד שייך בכלל לחתוך מעט מהלב הלא לכאו' ימות בזה ובפרט ביום השמיני שלא יצא מכלל "ספק נפל".
וכן יעוי' בב"ר פ' לך לך (פמ"ו אות ה') [והובא בשפ"א שם] דכ' ר' ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה וכו' מהיכן ימול אם ימול מן האוזן אינו כשר להקריב וכו' מן הלב אינו כשר להקריב וכו', מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב, הוי אומר זו ערלת הגוף, ר"ע אומר ד' ערלות הן נאמר ערלה באוזן וכו' ונאמר ערלה בלב וכל בית ישראל ערלי לב [בירמיה (פ"ט פכ"ה). וצ"ע שלא הביא לדכ' בדברים (פ"י פט"ז) ומלתם את ערלת לבבכם וכבגמ' הכא. ושו"ר ביפ"ת שם בזה] ונאמר ערלה בגוף וערל זכר, ונאמר לו התהלך לפני ויהיה תמים אם ימול מן האוזן אינו תמים וכו', מן הלב אינו תמים ומהיכן ימול והיה תמים הוי אומר זו ערלת הגוף. מקרא אומר ובן שמונת ימים ימול לכם וגו' אם ימול מן האוזן אינו שומע וכו' מן הלב אינו חושב, מהיכן ימול ויהיה יכול לחשוב זו ערלת הגוף עכ"ל הב"ר יעו"ש, ובכולהו צ"ע כנ"ל מה ההו"א שצריך לחתוך "ערלת הלב".
ושו"ר ב"יפה תואר" שם דהוקשה לו כן, וכ' בזה"ל לאו מלבו ממש דא"כ ימות, אבל פירוש מכנגד לבו או מאיזה עורק המחובר אליו עכ"ל, והנה מלבד שהוא דחוק נר' דאף א"א לפ' כן במדרש, דהא כ' דאם ימול מן הלב אינו חושב וע"כ דס"ד למול ממש מהלב דאי ס"ל שימול רק למה שכנגד הלב או לאיזה עורק וכו' א"כ לא יפגם עי"ז מחשבתו דרק אם יחתוך מהלב ממש יפגום למחשבתו, דיעוי' בפ"ט דברכות (סא.) דהלב "מבין" וע"ש ברש"י דהביא לדכ' בישעיה פ"ו ולבבו יבין ע"ש, וא"כ כשיחתוך חלקו יפגום למחשבתו והבנתו אך מה "שכנגדו" וה"עורק שלו" לא יפגום, וע"כ דסד"א למול ללב ממש. וכן בדכ' דאם ימול ללב א"כ לא יהיה תמים א"כ אי איירי שיחתוך "מהעורק" הסמוך ללב לכאו' ישאר "תמים" דאכתי כל "איבריו" שלמים ופגם בעוקר אינו עושהו בעל מום, וע"כ דאין הכוונה לזה, וצ"ע.
וכן יעו"ש בפי' מהרז"ו שכתב בזה"ל ומ"ש מן הלב אגב שזכר כל הערלות זכר ג"כ ערלת הלב, אע"פ שאין שייך בו תיקון כי הלב בנקיבה דקה ימות עכ"ל, וכן יעוי' בסנהדרין (עו:) דהברזל ממית בכל שהוא, ופירש"י ע"י תחיבה שתוחב לו מחט בושט או לבבו עכ"ל. וכן ע"ש בתוס' שאף ע"י תחיבת קוץ ללב ימות. אולם גם זה נר' דוחק, ובפרט שחזר ע"ז במדרש כמה פעמים דסד"א למול "לערלת הלב". וביותר בגמ' הכא נר' דא"א לומר דהוי רק "אגב", דהא קרנא שאל ובדק לרב ושאלו דשמא צריך למול לערלת האוזן או ערלת הלב והכא לא הזכיר אף "לערלת הפה" כבמדרש שם וא"כ מה שייך לומר שנקטו אגב ערלת האוזן, וצ"ע.
ושאלתיו למו"ר הגרח"ק שליט"א מה ההו"א בזה, ואמר לי דאכן אפשר לחתוך מעט מהלב ואף ביום השמיני ולא ימות. אולם תמהתי האמנם שייך כה"ג? ופגשתי אח"כ לידידי הרופא הרה"צ הנעלה ר"פ אברהם שליט"א [מומחה גדול לעניני הלב] ואמר לי שאכן כן הדבר שאפשר לחתוך מעט מהלב בצד ולא יארע לו מאומה, וכן נוהגים כיום בשעת הצורך ואף בלי ניתוח אלא פשוט מכניסים מכשיר דרך העורק ובזה חותך מעט מהלב לבדוק כל מיני דברים ואף לפני יום השמיני פעמים שעושים כן ואין בו חשש סכנה.
וא"כ שפיר קס"ד למול ללב, דאם כיום יודעים זאת הרופאים ודאי שידעוהו חז"ל. ועי' בסוטה (ד:) דבן עזאי ידע כמה הוי שיעור ביאה ואע"פ שלא נשא אשה דסוד ה' ליראיו, וכן ע"ש לקמן (י.) עד"ז, וכן עי' בשבת (עז:) דמלבושו דהת"ח נקרא "סודרא" ע"ש שסוד ה' ליראיו ע"ש, והיינו דמדמלווה אותם בכל מקום לסודות הבריאה וכו' [וע"ש בח"א ובשפ"א], ואתי שפיר ההו"א בגמ' ובמדרש.
ועתה הראני ידידינו הגר"י הכהן רפפורט שליט"א לדהביא זקינו ז"ל ה"ה אדונינו הש"ך בה' מליחה ביור"ד (סימן עב' סקי"ד) לדברי א' מן הראשונים ה"ה בעל הריקנטי שכ' בפ' לך לך בזה"ל, ובעבור כי הברית היא דוגמת הלב לכך חותכים גם חידוד הלב בראשיתו להעביר משם כוחות הטומאה וזהו ומלתם את ערלת לבבכם, עכ"ל הריקנטי שהביא הש"ך יעו"ש. וא"כ מבואר להדיא דאיכא "ערלה בלב" דאפשר לחתוך וכש"נ, וא"כ א"ש ההו"א דקרנא.
