סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף עח

 

עמוד א

רש"י ד"ה רפואתו לא שכיחא. כגון לשוף בו קילור ואע''ג דחזי לה דאיכא דעביד בחלב אשה ואיכא דעביד במיא וחסין על היין שדמיו יקרים הלכך אזול בתר שתייתו ושיערוהו בכדי מזיגת כוס ואע''ג דלקולא שיש כאן שיעור גדול וכן חלב נמי חזי לאכילה ולשוף קילור ומיהו לא שכיחא שהרי אף המים ראויין לכך ויש עושין ממים הלכך אזול רבנן בתר אכילתו ושיעורו בכדי גמיאה ואע''ג דקולא היא: דבש רפואתו נמי שכיחא. שאין משקה אחר ראוי לכתית: לחומרא. הואיל ותרוייהו שכיחן לחומרא בעינן לשעוריה: רפואתו לא שכיחא. שהרי שאר משקין ראויין לכך ויש שפין קילור בשאר משקין ושתייתו שכיחא שרוב שתיית מים הם שאין אדם שותה יין לכל צמאיו כי אם לסעודתו: בגלילא שנו. שהן עניים ומקפידין בדבר מועט וחסין על יין וחלב לשוף קילור ואין שפין אלא במים והלכך רפואתו נמי שכיחא ובעינן למיזל לחומרא:
עיין בגליון רעק"א שמציין לתוס' ד"ה בגלילא שנו בדף מ"ז ע"א, שמובא שם בגמרא לגבי ביטול שברי הפתילה לגבי השמן ורש"י מסביר שבגליל לא היה מצויים בגדי פשתן ולכן הפתילות היו חשובים להם, וזה מחמת עניותן, וע"פ זה גם כאן לגבי שיפת הקילור ששפין הן במים ולא ביין וחלב, ותוס' מוכיח שאדרבא בגדי פשתן היו מצויין אצלם וכן היין היה להם הרבה וע"כ היו שותים יין, וזה לשונו = וקאמר בגלילא שנו דרפואת מים שכיח טפי משתיה שהיה להן רוב יין והיו שותין הכל יין ואפילו הכי חמרא עדיף להו ממישחא כי השמן היה להם בזול יותר ורש''י פי' נמי בהמוציא (שם) שמחמת עניותא היו עושין רפואה מן המים ואין עושין מן היין רק שתייה ולפיכך היתה רפואת מים שכיחא ואין נראה דכיון שלא היה להם יין לשיפות הקילור א''כ שכיחא שתיית מים טובא ואמרי' בעלמא אף ערב יוה''כ בגליל שהיו מרבים בסעודה משמע שעשירים היו,
ועיין בשפת אמת על דברי הגמרא כאן בגלילא שנו, שמקשה על רש"י וז"ל = פירוש רש"י קשה להבין נהי דאין משתמשין לקילור ביין וחלב אלא במים מכל מקום עיקר מים לשתיה הוא, ומביא את דברי תוס' הנ"ל שהקשה על רש"י, ומוסיף השפ"א וז"ל = ותמיהני לפי' התוס' אכתי קשה בשינויא דרבא משום דשמואל כו' שוב יוקשה הקושיה הנ"ל, דהא בכל המקומות עיקר מים לשתיה, כיון דאין מצוי רוב יין וצע"ג בכוונת התוס' עכ"ל, וע"כ מנסה השפ"א לפרש פירוש חדש שעל פי זה אביי חזר בו מהכלל של שכיחא ולא שכיחא אזלינן בתר דשכיחה לקולא ולמסקנא אזלינן לחומרא גם בתר מילתא דלא שכיחא, וכתב דקשה לומר פשט זה כי לא נאמר בגמרא אלא אמר אביי סימן שלא חזר בו וע"כ הכלל הראשון אמת עכ"ד,
ועיין ברבינו חננאל שיש לו כאן שיטה אחרת לגמרי, ומפרש בגלילא שנו - במים של הגליל שידועים שטובים לעין שיעורן בכך אבל מים של כולה עלמא שיעורא ברביעית,
ונראה לדייק מדברי רש"י שהוא ביאר באופן שונה מתי אמרינן שכיחא ומתי לא שכיחא , והכלל על פי דברי רש"י הוא כך:
יין - מצוי בשתיה (ובעיקר בעת הסעודה) על כן נחשב שכיחא גבי שתיה, אבל לגבי רפואה לא מצאנו חולי מסוים שרפואתו רק על ידי יין,  ומכאן שהיין לגבי רפואה נחשב לא שכיחא, ועל כן - השיעור ביין הוא ע"פ שתייתו, (ולא מפני שיותר מצוי ששותים אותו, כי הרי גם חלב וגם שאר הדברים בוודאי שמצויים הם יותר אצל אכילה ושתיה מאצל רפואה),
דבש - אומרת הגמרא שנקרא שכיחא גם באכילה וגם ברפואה, ופירש רש"י שאין משקה אחר ראוי לכתית, וע"כ רפואת הכתית היא דבש, כי אין לחולי הכתית רפואה אחרת - אלא דבש, וממילא נקרא דבש שכיחא ברפואה ואזלינן לחומרא כרפואה,
חלב - אכילתו (כך בגמרא) שכיחא אבל רפואתו לא שכיחא, וכמו שרש"י מסביר שיש לאותן חוליים שחלב מרפא עוד משקין שיכולים גם כן לרפא, והם - יין או אפילו מים, וע"כ אין לגבי רפואה - חולי שרק חלב יכול לרפא, וע"כ הוא לא נחשב שכיחא לרפואה ואזלינן בתר השיעור הגדול לקולא,
מים - בוודאי לגבי שתיה נקרא שכיחא - כמו שרש"י אומר - שרוב שתיות מים הם, וע"כ נחשב שכיחא בשתיה, והוצרך רש"י להדגיש רוב שתיות הם מים, ולא הסתפק לומר שמים מצוים בשתיה כמו שאמרנו לגבי יין, ורש"י אף מוסיף להסביר את השוני בין יין - למים, שיין - אין אדם שותה לכל צמאיו אלא לסעודתו, וזה מפני שמים יש להם הרבה שימושים נוספים חוץ משתיה, ולא כמו יין שעיקרו שתיה, ולפי דברינו שהכלל - שכיחא - פירושו שרק לדבר זה הוא מיועד, הרי שהיה צריך רש"י להוסיף טעם מדוע בכל זאת מים נחשבים מיועדים לשתיה - כי רוב שתייות הם מים, (ויש לדייק עוד שהרי יין שותים בסעודה ונחשב גם למידי דסעיד וע"כ גם שיעורו ניתן ע"פ כוס לברכת המזון)אבל לגבי רפואה - מים נחשבים לא שכיחא, כי את החולי שמים יכולים לרפא, גם יין או חלב יכולים לרפא, וע"כ שאלה הגמרא מאי טעמא אזול רבנן בתר רפואתו לחומרא = מדוע בכל זאת ניתן שיעורן לפי דבר שהוא צורך רפואה, וענה אביי בגלילא שנו, וכמו שרש"י מסביר שהם השתמשו לרפואת העין אך ורק במים וע"כ לאנשי הגליל - מים - נחשבים לשכיחא ברפואה, ולכן שיעורן בכך, ועל פי תירוצו של שמואל הרי שכל מים עדיפים לרפואה משאר משקים, ולכן זה נחשב לשכיחא גבי רפואה,
וגם את שיטת תוס' אפשר להסביר בדרך הנ"ל שהיות ובגלילא שתו בדרך כלל יין אמנם גם שתו מים, אבל מאחר שמים יש להם שימושים נוספים הרי שהם נקראים שכיחא גבי שתיה ובאותו מידה נחשבים לשכיחא גבי רפואה היות ומשתמשים לחולי עינים עם משקים נוספים, וע"כ אזלינן לחומרא בתר שיעור לרפואה, כמו בדבש. 
 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר