הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: מלאכה שאינה צריכה לגופה ואינו מתכוון

שבת קז ע"א

אמר שמואל: כל פטורי דשבת פטור אבל אסור, לבר מהני תלת דפטור ומותר; חדא - הא, וממאי דפטור ומותר - דקתני סיפא: למה זה דומה - לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו. ואידך: המפיס מורסא בשבת, אם לעשות לה פה - חייב, אם להוציא ממנה לחה - פטור. וממאי דפטור ומותר - דתנן: מחט של יד ליטול בה את הקוץ. ואידך: הצד נחש בשבת, אם מתעסק בו שלא ישכנו - פטור, אם לרפואה - חייב. וממאי דפטור ומותר - דתנן: כופין קערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תישך. הדרן עלך האורג..

1.
רמב"ם הלכות שבת פרק י הלכה כג:

צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב, נעלוהו שנים פטורין, אם אין אחד יכול לנעול ונעלוהו שנים חייבין, ישב אחד על הפתח ולא מלאהו וישב השני ומלאהו השני חייב, ישב הראשון ומלאהו ובא השני וישב בצדו אף על פי שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני לא עשה ק כלום ומותר לו לישב במקומו עד הערב ולוקח הצבי, למה זה דומה לנועל ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו שלא עשה כלום, נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרה עד שתחשך ומותר.

הרמב"ם פוסק שהשני יכול לשבת שם גם אחרי שהראשון עזב מפני שאינו מתכוון למלאכת צידה. ומתאים לשיטת הרמב"ם שפוסק כרבי שמעון במקרה של "אינו מתכוון".

2.
מעיר על כך:
הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק י הלכה כג:

[ק] אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר צידת צבי וכו' פיר"י אף על גב דשמואל אמר להא אליבא דר"ש והוא גופיה סבר לה כר' יהודה כדאיתא בזבחים פרק כל התדיר אנן קי"ל כר"ש דרבא שהוא בתראה ס"ל כוותיה פרק נוטל ובפ' שואל ע"ש:

הוא מסביר ששמואל בסוגייתנו - שאומר את דבריו לפי רבי שמעון - הוא עצמו לא סובר כמותו אלא כרבי יהודה ש"אינו מתכוון" אסור.
ולהלכה פוסקים כרבא שפוסק כרבי שמעון ש"אינו מתכוון" מותר.

3.
מדבריו יוצא שכאשר אמורא מסביר את דברי תנא מסויים אין הוכחה מכך שהוא סובר כמותו ["מדשקיל וטרי אליביה"].

3.1
אמנם קצת קשה, שהרי לא משמע מפשט הלשון ששמואל בא להסביר דווקא את שיטת רבי שמעון. למעשה, הוא נותן כלל שנראה כאילו מתאים לכל השיטות.

4.
הנושא מוזכר גם בעמוד ב בסוגייתנו:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קז עמוד ב:

הצדן לצורך חייב וכו'. מאן תנא? אמר רב יהודה אמר רב: רבי שמעון היא, דאמר מלאכה שאין צריכה לגופה - פטור עליה.
איכא דמתני לה אהא: המפיס מורסא בשבת, אם לעשות לה פה - חייב, אם להוציא ממנה לחה - פטור. מאן תנא? אמר רב יהודה אמר רב: רבי שמעון היא, דאמר מלאכה שאין צריכה לגופה - פטור עליה. ואיכא דמתני לה אהא: הצד נחש בשבת, אם מתעסק בו שלא ישכנו - פטור, אם לרפואה - חייב. מאן תנא? אמר רב יהודה אמר רב: רבי שמעון היא, דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה - פטור עליה.

לגבי "מלאכה שאינה צריכה לגופה" הרמב"ם פוסק כרבי יהודה שחייב, ולכן בקטע זה של הגמרא הוא לא פוסק לגבי "המפיס מורסא" שפטור כדברי רבי שמעון אלא שחייב כשיטת רבי יהודה, וממילא הוא פוסק כדברי רב ב"לישנא קמא" שהתייחס למקרה של ציד ולא של מורסא.

4.1
וכך משמע מדברי ה"מגיד משנה":
מגיד משנה הלכות שבת פרק י הלכה יז:

... שרבינו ז"ל סבור שאין הלכה אלא כלישנא קמא ששנו הא דאר"י אמר רב על משנתנו דהצד שלא לצורך אבל אינך אפילו לר"י אתיין ויעיד ע"ז דשמואל אמר בהנהו פטור ומותר ואיהו הוא דפסק כר"י וכמ"ש פרק ראשון והטעם שהפסת המורסא הוא גמר מלאכה כשהוא להרחיב פי המכה ושלא כדברי רש"י ז"ל שכתב משום בונה. וכשהוא להוציא ממנה ליחה אינה גמר מלאכה וא"א לבא בה חיוב מכה בפטיש שהוא גמר מלאכה בשום פנים וכן צידת הנחש שאינו צד כדרכו אלא מתעסק בו וכמו שיתבאר למטה, א"נ דכיון דרבים נזוקין בו חשיב ליה כסכנת נפשות וכ"כ קצת המפרשים ז"ל בלשון הזה...