הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "איני והאמר..."
שבת קכב ע"א
תנו רבנן: נכרי שליקט עשבים - מאכיל אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל - אסור. מילא מים להשקות בהמתו - משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל - אסור. במה דברים אמורים - שאין מכירו, אבל מכירו - אסור.
איני? והאמר רב הונא אמר רבי חנינא: מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים בשבת, אבל לא על גבי מוקצה בשבת! - דקאים לה באפה, ואזלא היא ואכלה.
1.
כיצד ייתכן שהגמרא מקשה מהאמורא רב הונא על הברייתא [מאמורא על תנא], שהרי זוהי המשמעות של הביטוי "והא אמר..."
2.
"רבי חנינא" "סתם" הוא רבי חנינא בר חמא [ראה באטלס עץ חיים כרך ד עמ' 193 רשימה של הרבה "רבי חנינא"],
היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא. יש מחלוקת בפרשנים אם היה גדול או קטן מהאמורא רב. הרמב"ם כותב שרב היה תלמידו של רבי חנינא בר חמא.
3.
לפי הנ"ל יוצא שרב הונא [כמובא בסוגייתנו] היה תלמידו של רבי חנינא [לפי ההנחה שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." מלמד שמדובר ברב ותלמידו]. כנראה שרבי חנינא [בודאי שהיה מבוגר מעט מ"רב"] נחשב כ"תנא". אם אמנם כך, שרבי חנינא נחשב כ"תנא" יוצא שבסוגייתנו הסתירה היא בין "רבי חנינא" התנא לבין הברייתא, ומיושבת השאלה לעיל בסעיף 1.
4.
בעקבות דברינו לעיל נראה לחדש: הביטוי "אמר רב... אמר רב..." לא מוכיח שהאחרון היה תלמיד ממש של הראשון כשמדובר באמורא שאומר הלכה בשם תנא, וכאילו כתוב "אמר רב הונא משום רבי חנינא".
5.
ואם לא מדובר ברבי חנינא כתנא ושלא כדברינו לעיל הרי שיש לדון בביטוי "איני":
הליכות עולם, שער שני, י:
" י. כל היכא דאיכא איני והא וכו' קושיא היא ובתמיה קרינן ליה, והכי קאמר איני וכי כך הוא והא אמר פלוני וכו'. ואיני לשון אין שהוא ענין כן בלשון הגמרא. ויש מפרשים זה הלשון בענין אחר ולא סליק לן."
המשמעות של "איני" – וכי כך הוא? והרי חכם אמר... , כלומר את המילה "איני" צריך לקרוא עם סימן שאלה.
6.
ושם, בכללי הגמרא לרבי יוסף קארו:
"י. כל היכא דאיכא איני וכו' וי"מ בענין אחר.
שמעתי שהענין אחר שמפרשים האל"ף בציר"י כלומר איני מסכים משום דהא אר"פ וכו' "
בעל "הליכות עולם" רמז [לעיל בסעיף 5] שיש הסבר אחר לביטוי "איני", ור' יוסף קארו מסביר, שההסבר האחר לביטוי "איני" הוא לא, אינני מסכים, שהרי חכם אחר אמר ... , ולפי זה הניקוד של "איני" הוא "א" בצירי, מלשון אין, איננו, לא.
7.
וה"יבין שמועה" מרחיב:
ושם ב"יבין שמועה":
" י. מוהרי"ק ז"ל כל היכא דאיכא איני וכו' ויש מפרשים בע"א שמעתי שהע"א שמפרשים האל"ף בציר"י כלומר איני מסכים בכך משום דהא אמר פלוני וכו'. פירוש, משום זה כתב הליכות עולם וזה לשונו ולא סליק לן, משום דכיון דהם מפרשים האל"ף בציר"י, ורוצה לומר איני מסכים בכך, אם כן, כשמביא אחר כך והא אמר רבי פלוני הוא טעם לאיני מסכים בכך, ולפי זה לא סליק שפיר לשון והאמר רבי פלוני דהיה לו לומר דהא אמר רבי פלוני או דאמר רבי פלוני בדל"ת כיון שהוא הכרע לאיני מסכים בכך.
בקטע הנ"ל הוא מנמק מדוע ההסבר השני קשה, שהרי אם הכוונה "איני" – בצירי – איני מסכים, היה צריך להיות בהמשך "דהא אמר, ולא "והא אמר".
8.
המשך דבריו:
ועוד מטעם אחר לא סליק שפיר האי פירושא דאם אנו מפרשים איני בציר"י ורוצה לומר איני מסכים בכך אם כן
הוא דוחק כיון שמלת איני הוא מסתמא דגמרא, אם כן אין דרך מסדרי הגמרא לדבר בלשון יחיד איני מסכים בזה, דהם לעולם מצינו אותם בלשון רבים לימא כתנאי לימא מסייע ליה .
בקטע הנ"ל הוא מביא נימוק נוסף כנגד הפירוש השני: מפני שלפי הפירוש השני - "אינני מסכים..." - מדובר בלשון יחיד, והביטוי "איני" נכתב לא על ידי אמורא מסויים אלא על ידי "מסדרי הגמרא" [="עורך הגמרא"] והם תמיד כותבים את ביטוייהם בלשון רבים [כמו ביטויים אחרים: "לימא כתנאי"; "לימא מסייע ליה"].
9.
המשך דבריו:
ודע שמצינו דבר מתמיה שיאמר איני והא"ר פלוני על הברייתא שאמר דין אחר, ומקשה עלה מהאמורא בלשון איני והא אמר רבא, והשתא תיקשי, או יהיה כפירוש הליכות עולם או יהיה כפירוש י"מ שרוצה לומר איני מסכים בכך, היכי מותבינן בלשון איני על הברייתא מהאמורא...
הוא התייחס לשאלתנו בסוגייתנו לעיל בסעיף 1.
10.
המשך דבריו:
ואין לפרש איני והאמר רבא וכו' ותיקשי לרבא, דלשון איני משמע איני מסכים במה שאמרת, או איני וכי מה שאמרת אמת, ואם כן הקושיא היא אל מה שקדם,
ואם לא היה מקשה בלשון איני אלא היה אומר והאמר רבא היינו יכולים ליישב.
... "
בקטע הנ"ל הוא מקשה קושיה - לפי שני ההסברים לביטוי "איני" - כיצד הגמרא מקשה מאמורא על ברייתא, שהרי לפי שני ההסברים ל"איני" המשותף הוא שהגמרא מקשה, שאין היא מקבלת את הדברים הקודמים – את הברייתא – מפני שרבא [או "רב הונא" בסוגייתנו] הרי אמר...
10.1
והוא מוסיף: אם הגמרא לא היתה משתמשת בביטוי "איני", אלא היתה אומרת – אחרי ציטוט הברייתא –"והאמר רבא..." ניתן היה ליישב. כנראה כוונתו שאפשר היה להסביר להיפך, שהקושיה היא על רבא מהברייתא, ולא על הברייתא מרבא.
וכך גם בסוגייתנו, ניתן היה לומר שהקושיה היא מהברייתא על רב הונא. כנראה שדבר כזה ניתן לומר כאשר דברי האמורא היו מאד ידועים ומקובלים. [וכך ניישב בכל מקום שיש בו קושיה מאמורא על תנא. קשור גם לפעמים רבות שהסברנו את העניין של "אמורא מוקדם" ו"אמורא מאוחר"]
10.2
ודברים דומים גם בספר "כללי שמואל" סימן כח
ובהרחבה ב"בית אהרן", כרך ט, עמוד קלה
11.
וראה בסוגייתנו ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד צג, ובהערה קיג. וכוונתו שם לומר, שלמעשה על פי ביאורו של רב הונא יוצא שיש סתירה בין המשנה לברייתא. [וכעין דברי הריטב"א בסוגיה של "מתקיף" בתחילת פרק "המפקיד"]
