חידות וחידודים על הדף / אריה פלהיימר
מסכת שבת דפים קנ-קנו
1. על מי נאמר:
א. שלא למד את ספר משלי ואפילו לא את ספר יחזקאל?
ב. שמת במוצאי שבת?
ג. שצווח נגד מעשה שהציבור נהג לעשות בשבת, ולא היה שומע לו?
2. באיזה עניין נזכר:
א. שמות מלכי יהודה הבאים: אסא, דוד, שלמה?
ב. פילים?
ג. נחש (פעמיים)?
3. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. שהשליט את שכלו על הרגש שלו?
ב. האמורא, ששנאו אותו כל בני עירו ומדוע?
ג. הצדיק והדל בפסוק "יודע צדיק דין דלים", אליבא דרבי יונה?
4. מניין ש:
א. בתקופת רבי לא הייתה קיימת יציאה של נשים לגמלאות בגיל 65 ?
5. מה המשותף ל:
א. עשן, בכי, בית הכסא?
ב. סם, שחוק, פֵּרות?
ג. זעירי, לוי, רבי יהושע בן לוי?
6. השלם:
א. "אמירה לנכרי ........"
ב. "הולכין לטרטיאות ולקרקסאות ולבסילקאות לפקח .... ........... ..........בשבת."
ג. "חלל עליו ........ אחד כדי ש..........שבתות ........."
ד. " .......... בן יומו חי ...... צריך לשומרו מן ה.............. ומן ה............... אבל ........ מלך ה...... מת צריך לשומרו מן ה.......... ומן ה................."
ה. אין בין .......... הזה ל............ המשיח אלא .............. מלכויות בלבד."
ו. "אין אדם ............. עצמו על ..............".
7. שונות:
א. "... לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים אבל אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב" (ק"נ. 4 אחרי גמ'). בחלק מהנוסחים המנוקדים הניקוד הוא "הֲנראה", האם נראה לך הדבר?
ב. איזה סיפור בענייננו מבטא בעליל את הרעיון "גומל לאיש חסיד כמפעלו"?
ג. בשמורות טבע, שבהן שורצים בעלי חיים טורפים, מומלץ לאדם העלול להיתקל באחד
מהם... לדבר אל החיה ולומר לה משהו, וזאת כאמצעי להינצל ממנה. מצא אחיזה לכך מענייננו!
ד. רבי אליעזר ורבי יהושע חלוקים ביניהם בשאלה פסיכולוגית, באשר לתגובתם המשוערת של בני אדם לפסיקה מסוימת. למה הכוונה?
ה. "הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה" – הייתכן?!
ו. הגמל, "ספינת המדבר", ידוע בקיבולת המים העצומה של קיבתו. האם כך הוא גם באשר לקיבולת המזון המוצק?
ז. איזו המראה אינה מסתיימת באוויר?
ח. בשני מקומות בענייננו ניכרת בעליל קדושתה העצומה של השבת. היכן?
תשובות
1. על מי נאמר:
א. "אמר ליה (אחאי בר יאשיה לרב נחמן) דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי... גלית אדעתך דאפילו נביאי לא קרית דכתיב ורקב עצמות קנאה" (יחזקאל), קנ"ב: מלמטה.
ב. על חמורו של רבן גמליאל, קנ"ד: 4 מתחת להתרחבות.
ג. "כתיב אפינקסיה דלוי אמרית קדם רבי ומנו רבינו הקדוש על דהוו גבלין שתיתא בבבל והוה צוח רבי ... ולית דשמיע ליה ולית חילא בידיה למיסר מדרבי יוסי ברבי יהודה", קנ"ו. 4 למטה מההתרחבות.
2. באיזה עניין נזכר:
א. אסא: "...דומיא דכלה משכחת לה למיגזא ליה אסא" (=הדס), ק"נ: מעל לשליש התחתון.
דוד: 1. "תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת...דוד מלך ישראל מת אין
מחללין עליו", קנ"א:5 מתחת להתרחבות.
2. "... ואף ברזילי הגלעדי אמר לדוד בן שמנים שנה אנכי היום וכו' ",
קנ"ב. 4 מתחת להתרחבות.
שלמה: 1. "ואף שלמה אמר בחכמתו וכו' וכו' ", קנ"א: בשליש התחתון,
2. "ואף שלמה אמר בחכמתו וכו' וכו' ", קנ"ג. 5 מתחת להתרחבות.
ב. "... והיכי משכחת לה (=אפשרות שתהיה הנבלה קשה מכדי לשמש מאכל
לכלבים) בבשר פילי", קנ"ה: 7 מלמעלה.
ג. 1. "...אמר ליה אבלט לשמואל האי גברא אזיל ולא אתי טריק ליה חיויא ומיית"
(וראה בהמשך הסיפור), קנ"ו: 5 מלמעלה.
2. "דר"ע הויא ליה ברתא אמרי ליה כלדאי ההוא יומא דעיילא לבי גננא טריק לה
חיויא ומיתא", קנ"ו: בשליש העליון של העמוד.
3. מי הוא זה ואיזה הוא:
א. "רבי חנינא שכיבא ליה ברתיה לא הוא קא בכי עלה אמרה ליה דביתהו תרנגולתא אפיקת מביתך אמר לה תרתי תכלא ועיורא", קנ"א: 3 מלמטה.
ב. "אמר ליה אביי לרבה כגון מר דסנו ליה כולהו פומבדיתאי, מאן אחים הספידא",קנ"ג.7 מלמעלה. שנאתם כלפיו נבעה "משום דמוכח להו במילי דשמיא" (רש"י על אתר).
ג. "יודע הקב"ה בכלב שמזונותיו מועטין לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשה ימים", קנ"ה: בשליש התחתון.
4. מניין ש:
א. "דההיא אמתא דהויא ביה רבי בת תשעין ותרתין שנין והות טעמה קידרא", קנ"ב. 7 למטה מההתרחבות.
5. מה המשותף ל:
א. "שש דמעות הן שלוש יפות ושלוש רעות, קנ"א: שורה אחרונה.
ב. "שש דמעות הן שלוש יפות ושלוש רעות, קנ"ב. 1.
ג. שלושתם "ניהלו פינקסים", שבהם הם רשמו הלכות ששמעו מרבותיהם (שני הראשונים ברשימה) או חוכמת חיים (האחרון ברשימה), קנ"ו.7,4,1 מתחת להתרחבות.
6. השלם:
א. "אמירה לנכרי שבות", ק"נ. 2 אחרי גמ'.
ב. "הולכין לטרטיאות ולקרקסאות ולבסילקאות לפקח על עסקי רבים בשבת", ק"נ. 9 מלמטה.
ג. "חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה", קנ"א: 6 למטה מההתרחבות.
ד. "תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים", קנ"א: 8 למטה. מההתרחבות.
ה. "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד", קנ"א: בשליש התחתון.
ו. "אין אדם מעמיד עצמו על ממונו", קנ"ג.1 אחרי גמ'.
7. שונות:
א. ה"א חטופה הינה ה"א השאלה, שימוש שאיננו אופייני כלל וכלל ללשון חכמים. גם פירושו של רש"י למקום - יעוי"ש - מוכיח על קריאתו השונה את הכתוב: "הנראה" (ה"א הראשונה פתוחה).
ב. "מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע אותו חסיד ולא גדרה ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו", ק"נ: 10 מלמעלה.
ג. ההסבר לתופעה מוזרה זו נעוץ בזיהוי האדם כבהמה, עד אשר הוא פוצה את פיו, ואזי מתברר לה שהוא אדם, שממנו היא מתייראת, ככתוב בענייננו: "אמר רמי בר אבא אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה", קנ"א: 12 למטה
מההתרחבות.
ד. הכוונה לעצה נוספת העשויה לפתור את בעיית שמירת כיסו של "מי שהחשיך בדרך". בשאלה אם לגלות אותה חלוקים שני התנאים, כל אחד על בסיס ניתוח צפי שונה של תגובת הציבור הרחב – האם אכן שמירת התורה תצא נשכרת או
שמא דווקא להיפך, קנ"ג: ד"ה (11 מלמעלה) "אמר רבי יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה".
ה. ייתכן וייתכן, לאחר שיבוץ ההיגד בתוך הקשרו: "הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה מה עבודה זרה דעביד מעשה בגופיה הכא נמי (=בעניין מחמר) עד דעביד מעשה בגופיה", קנ"ג: 5 מלמטה.
ו. בהחלט! – "וכדאמר רב ירמיה מדיפתי לדידי חזי לי ההוא טייעא דאכלא כורא ואטעינא כורא", קנ"ה: 2 אחרי גמ'.
ז. "איזו היא המראה ואיזו היא הלעטה", קנ"ה:4 אחרי גמ'.
ח. על המקרה הראשון ראה בתשובה ב.לעיל. המקום השני: "האי מאן דבשבתא יהי (= נולד) בשבתא ימות על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא", קנ"ו. מתחת לחצי העמוד.
