הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

תנאים ואמוראים: מחלוקת תנאים ומחלוקת אמוראים

עירובין ז ע"א

ואיבעית אימא, הכי קאמר: כל היכא דמשכחת תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי כעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל - לא ליעבד כי קוליה דמר וכי קוליה דמר, ולא כחומריה דמר וכי חומריה דמר. אלא: או כי קוליה דמר וכחומריה עביד, או כקוליה דמר וכחומריה עביד.

 

1.
הגמרא דנה בנושא מאד ידוע וחשוב בהלכה: האם צריך לפסוק כשיטה מסויימת לגמרי [לקולא ולחומרא] או שאפשר להחמיר ככל אחד מהחולקים. הסוגיה נידונה בהרחבה רבה בפרשנים.

2.

כל היכא דמשכחת תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אהדדי כעין מחלוקת בית שמאי ובית הלל

הגמרא משווה – לעניין כללי הכרעה לקולא ולחומרא – בין מחלוקות בין אמוראים לבין מחלוקות בין תנאים - למחלוקת בין שמאי להלל, מדוע?

[ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קג]

3.
יש אומרים שהכללים שיש לפסוק כשיטה מסויימת בין לקולא בין לחומרא הם רק כאשר בעלי המחלוקת "שוים" כמו הלל ושמאי.

4.
אולי אפשר להוסיף, שכוונת הגמרא היא, שרק כאשר ברור שהמחלוקת בין החכמים היתה לשם שמים, כמו שנאמר על מחלוקת בין שמאי והלל, ולא כמחלוקת בין תלמידי בית שמאי לתלמידי בית הלל [שלא שימשו רבותיהם כל צרכם].

5.
משמע מהגמרא, שגם לאמוראים יש סמכות פסיקה כלתנאים לענין זה שיש ללכת אחרי צד אחד במחלוקת בין לחומרא בין לקולא. ויש להניח שעיקרון זה תקף גם לגבי הדורות המאוחרים יותר.