אל תרבה שיחה
עירובין נג ע"ב
"רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? - אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה; היה לך לומר: באיזה ללוד".
קשה, וכי מאי נפקא מינה אם ישאל בקצרה 'באיזה ללוד', או בארוכה, הלא תשובת האשה תהיה אותה תשובה. ואמנם אמרו במסכת קידושין דף ע ע"א: "נשדר ליה מר שלמא לילתא! – אמר ליה: הכי אמר שמואל: קול באשה ערוה", ופירש רש"י: "ואם אשאל בשלומה תשיבני", הרי שדיבורו של האיש גורם לאשה שתשמיע את קולה, וקול זה הוא ערוה לאיש". וכן אמרו במסכת דרך ארץ פרק עריות הלכה יג: "אל תרבה שיחה עם האשה שכל שיחתה של אשה אינה אלא דברי ניאופים", כלומר שדרך נשים לשוחח בדרך של התחנחנות כדי למצוא חן, מכאן שריבוי הרעה הוא בהארכת דיבורה של האשה דוקא, אבל רבי יוסי הגלילי לא הירבה בשאלות שאינן נצרכות שיש בהן בכדי להאריך את שיחת האשה, אלא רק הרבה מילים באותה שאלה, ותשובת האשה לשאלה תהיה זהה בין בשאלה קצרה ובין בארוכה!
אלא שאמנם מצינו גם רעות בריבוי דיבור האיש לאשה, והאריכו באבות דרבי נתן נוסחא א פרק ז, ובנוסחא ב פרק טו, וסיכמו שנמצא אותו האיש בוזה את עצמו בדברים שהאריך בהם. ועוד אמרו שם בפרק טו: "אם היה חכם נמצא בטל ממלאכתו שהיא חכמתו, פועל נמצא בטל (מפועלו) [מפעולתו], בן תורה נמצא בטל מתלמודו".
ובמסכת נדרים דף כ ע"א; וכן במסכת דרך ארץ פרק עריות הלכה יג, הסמיכו לענין שיחה עם האשה את ענין "כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה". ואפשר שדקדקו בכך שכיון שמרבה בשיחה, נמצא גם מביט בה.
