מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
בדעת הנצי"ב דעשיית סוכה הוי מצוה ממש
פסחים ז ע"ב
העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו וכו'. ויעוי' במנחות (מב.) דסד"א שמברכים על עשיית סוכה אף אקב"ו "על עשיית סוכה", ויעו"ש בתוס' שהביאו לירושלמי בברכות פ"ט דבאמת ס"ל דמברכים על עש"ס אקב"ו וכו' בנוסף לשהחיינו ע"ש.
והנה יעוי' בשאילתות (קסט') דכ' דמחייבין בית ישראל למעבד מטללתא ומיתב בה שבעה יומי דכ' חג הסוכות תעשה לך וגו' ע"ש, והנצי"ב בהעמק שאלה שם כ' דלכאו' "למעבד" היינו "ישיבה" וכבנדרים פ"ב (טז.) דנקט במ' ל' עשייה ובגמ' מפ' דהיינו ישיבה, אך כ' דקשה לפ' כן בדברי ר' אחאי דא"כ מהו כפילות לשונו שכ' "לעשות" וגם "לישב" בה, אלא נראה דאע"ג דעיקר מצות סוכה הוא הישיבה והעשיה אינה אלא הכנה מ"מ יש בה מצוה באשר הכנה זו כ' בתורה וחשובה משאר הכנות דמצות שאינן כתובין בתורה, ובסוכה כ' חג הסוכות תעשה לך, וזהו הבי' במנחות שם דסד"א לברך על עשיית סוכה ותפילין, וכן לירושלמי דהובא בתוס' שם דס"ל דאכן מברכים על עשית המצות [ציצית סוכה ותפילין], ואטו תיקנו לברך על כל הכנות ומכשירי מצות וכו', אלא ודאי דדוקא בהכנה שכ' בתורה כציצית שכ' ועשו להם ציצית, גדילים תעשה לך דאע"פ שאינו עיקר וגמר המצוה מ"מ מדכ' בתורה בלשון מצות עשה ע"כ ס"ל לירושלמי דמברכין, וזהו דסד"א בגמ' דידן לברך על עשיית סוכה ותפילין שכ' בו לשון עשייה עכ"ד, וע"ש שהאריך בחילוק בין הכנה שכ' בתורה לשאינה כתובה בתורה יעו"ש.
אמנם יש לתמוה ע"ז בתרי, חדא דיעו"ש בגמ' דכ' דאין מברכים על עשיית ציצית ומקשי' אמאי והא פסולה ע"י עכו"ם וכל שכשרה ע"י עכו"ם בישראל אי"צ לברך וכל שפסולה ע"י עכו"ם בישראל מברך, וע"ז מקשי' והרי מילה שכשרה ע"י עכו"ם ואפ"ה בישראל מברך ע"ש, וא"כ יל"ע מה הקושיא ממילה הא י"ל דדוקא עשיית ציצית וכיו"ב שאינו מצוה ממש אלא רק הכנה שכתובה בתורה דאמרי' בזה שאם כשרה בעכו"ם אינו מברך ומשא"כ מילה וכיו"ב דהוי מצוה ממש דאפי' אם כשרה בעכו"ם ג"כ מברך, והיינו טעמא דדוקא ב"הכנה" ו"הכשר" שאינה חשובה כ"כ וכשרה בעכו"ם דהוי תרתי לריעותא, חדא דאינה ממש מצוה, ועוד דנעקרת ע"י עכו"ם דלכן לא תיקנו לברך ע"ז אך במצוה גמורה אין עקירת העכו"ם סיבה שלא לתקן ע"ז ברכה, וע"כ משמע דעשיית ציצית וסוכה דמי למילה דהוי ג"כ מצוה ממש ולא רק "הכנה שכתובה בתורה" וצ"ע, אמנם למש"כ תוס' שם דמה שבישראל לא מברך דמשמע צונו ולא לאחרים ל"ק כ"כ, די"ל דאין לחלק בין מצוה ממש להכש"מ דאף במצוה ממש דיש רק חיסרון אחת לא יברך דאכתי א"א לומר "וצונו" ולזה מדמים עשיית ציצית למילה, ודו"ק.
אמנם צ"ע ממש"כ הרמב"ם בפי"א דברכות ה"ח וז"ל, כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשייה, וכל מצוה שיש אחר עשייתה ציווי אחר אינו מברך וכו' העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה וכו' מפני שיש אחר עשייתו צווי אחר וכו' עכ"ל, והרי שופר לא נזכר בהו שום הכנה בתורה אלא גוף המצוה כש"כ שם הנצי"ב ואפ"ה הזכירו הר"מ עם שאר ההכנות הכתובות בתורה דמבואר שאף בשופר אם לא היה אחר עשייתו ציווי אחר היה מברך ע"ז בעשייתו ואע"פ שאין עשייתה מוזכרת בתורה וצע"ג.
אך יל"ע מה שייך באמת לברך על עשייה שלא מצווה ע"ז בא"ה וכו' אשר קדשנו במצותיו וצונו וכו', ואפי' אם אין אחר זה ציווי אחר הא לא צריך לעשותו, והניחא אם הוזכר עשייתו בתורה י"ל דנחשב "מצווה" מדהזכירה התורה לעשייתו דע"כ שיש ענין לעשותו, אך בשופר וכיו"ב שלא הוזכר כלל איך יברך ע"ז, וי"ל דמ"מ ע"כ שרצון התורה לעשותו שכן עי"ז יוכל לתקוע בשופר וכיון שא"א לתקוע ולשמוע קולו בלי שיעשו לזה ע"כ שאף העשייה נחשב כמצוה ויברך אקב"ו שבלי זה לא יבוא לעצם המצוה. והנצי"ב צ"ע.
ועש"ע שהביא לרמ"א (בסי' תרכ"ה) [מהמהרי"ל] שמצוה לתקן הסוכה מיד אחר יוהכ"פ דמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה וכו', ותדע שלא כתב מהרי"ל לעסוק בלולב [מיד אחר יוהכ"פ] אלא בסוכה, אלא משום דבסוכה כתוב "תעשה" עכ"ד הנצי"ב יעו"ש. אמנם יש לתמוה, דהא לעיל כתב דהא דאיתא בירושלמי בברכות שם לברך על אגידת לולב, ואע"פ שעשיית והכנת הלולב לא מוזכר בתורה, היינו משום דלענין תעשה ולא מן העשוי מקשינן לולב לסוכה ופלוגתא היא בסוכה (יב.) וכו' עכ"ד ע"ש, וא"כ צ"ע מאי קא מדייק בדלא כתבו המהרי"ל אף ללולב והא מדהוקש לסוכה לענין עשייתה שלא תהיה מן העשוי ע"כ שנחשב כעשייה הכתובה בתורה וכדביאר לדס"ל לירושלמי דלכן מברך אף על עשיית לולב, וא"כ אדרבה הו"ל למהרי"ל לכתוב אף לעסוק בלולב מיד אחר יוהכ"פ, וצע"ג.
