מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
כדי שלא לבייש
"שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן". הכונה היא לשמונה הפסוקים האחרונים בתורה. "יחיד קורא אותן"- התוס' מפרש בשמו של רבנו משולם שהעולה לתורה קורא בעצמו את הפסוקים. רבנו תם חלק עליו, מאחר שכך צריך לנהוג לכתחילה בקריאת כל התורה. לדבריו הכונה היא ש"יחיד קורא בלא הפסקה שלא יקראו שנים זה ד' פסוקים וזה ד' פסוקים".
ממשיך ר"ת: "ומה שנוהגים עתה לקרוא שנים בכל התורה? אומר ר"ת כדי שלא יתבייש מי שאינו יודע לקרות בעצמו", כמו שהיו מקרים את פרשת הביכורים למי שאינו יודע לקרוא, ואז היו שנמנעו מלהביא ביכורים, התקינו שיהיו מקרין את מי שיודע לקרות ואת מי שאינו יודע לקרות (משנה ביכורים ג, ז).
רבנו אשר חולק על ההשוואה בין קריאת התורה בבית הכנסת למקרא ביכורים: "דהתם נמנעו מלהביא בכורים ועברו על מה שכתוב בתורה. אבל הכא בקיאין יקראו, והאחרים ימנעו, ומחמת הבושה יתנו לב ללמוד הפרשה. אלא נראה הטעם לפי שאין הכל בקיאין בטעמי הקריאה ואין צבור יוצאין בקריאתו, והוא בעיניו כיודע. ואם לא יקראוהו בתורה אתי לאינצויי (=יבואו לידי מריבה) עם ש"ץ, לכך התקינו שיקרא שליח צבור שהוא בקי בקריאה" (רא"ש, מגילה פרק ג, א).
על הזהירות מלבייש את מי שאינו יודע היטב, עמד גם בנו של הרא"ש, שפסק להלכה בשם הרב אברהם ב"ר נתן הירחי (ספר המנהיג, חלק א עמ' קס) "שאם טעה הקורא או החזן המקרא אותו, טוב שלא להגיה עליו על שגגותיו ברבים שלא להלבין פניו, דאע"פ שטעה בה, יצא ידי קריאה" (טור אורח חיים סימן קמב).
אם כך, איך תשמע קריאה כהלכה? הסביר הרב יחיאל מיכל אפשטיין: "דשניהם אמת. דודאי אם הטעות בעצם התיבה כמו כשב כבש וכיו"ב, אע"ג דאין הענין משתנה מ"מ מחזירין אותו. אבל אם טעה בטעמים אין מחזירים אותו וזה כונת המנהיג. ..וכל זה בדיעבד אבל לכתחילה החיוב על הקורא לקרא בטעמים ובדקדוק כדת וכהלכה" (ערוך השולחן או"ח סימן קמב, ג).
