מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
ביסוד פלוגתת התנאים מהו גר תושב
פסחים כא ע"ב
לגר במכירה מנין, ת"ל לגר אשר בשעריך וגו', ופירש"י דהאי "גר תושב" היינו שקיבל ע"ע שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבילות.
אולם הדבר שנוי בפלוגתת תנאים מהו הגדר של "גר תושב" ומי זוכה להחשב כן. דיעוי' בפ"ה דע"ז (סד:) איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עכו"ם דברי ר' מאיר, וחכ"א כל שקיבל עליו ז' מצות שקיבלו עליהם ב"נ, אחרים אומרים אלו לא באו לכלל ג"ת אלא איזהו ג"ת זה גר אוכל נבילות שקיבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות יעו"ש. וצ"ב מהו יסוד פלוגתתן דהני תלתא תנאים ז"ל.
והנה בדעת רבנן דבעינן שיקבל ע"ע לכל הז' מצות, י"ל דהיינו טעמא שכן ליתא בגר תושב לאיסור "דלא תחנם" והיינו שלא ליתן להם חנייה בקרקע דאר"י למכור להם בית או קרקע וכן שלא להשכיר להם כבספ"ק דע"ז (כ.) יעו"ש, וכן ליתא בג"ת לאיסור דלא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי וגו' והיינו כנ"ל שלא "להושיב" גוי בא"י וכבפ"ד דגיטין (מה.) יעו"ש, וברמב"ם בסהמ"צ [ל"ת מצוה נא'] יעו"ש, וא"כ יש לחוש שיבוא הג"ת לגור בתוכינו ומתוך זה נבוא ללמוד ממעשיו המקולקלים וכגון שפ"ד וגזילה וכו' שפרוצים בהם העכו"ם מימות עולם, ולכן ס"ל לרבנן דבעינן שיקבל ע"ע לשמור לכה"פ על מה שמצווה והיינו ז' המצות ושאר "מצות שכליות", ואז אי"צ לחוש במה שיגור בתוכינו דאם מקפיד ע"ז תו לא "יחטיא" את בנ"י הגרים במחיצתו.
ועוד י"ל דהא ג"ת מצווין ישראל "להחיותו" כמבואר בגמ' הכא, ובע"ז (סה.) ועוד, וא"כ א"א לצוות לישראל ע"ז אם לא קיבל ע"ע שלא לעבור על כל מצוותיו, דאטו ב"נ שרוצח וגוזל ונואף ומברך את השם וכו' נהיה מצווין "להחיותו" ולרפאותו? הא אדרבה ה"ה "מחוייב מיתה" על פשעיו, ולזה ס"ל לרבנן דדוקא אם קיבל ע"ע לז' מצות זוכה להיות "גר תושב" דבזה הוי בחזקת אחד "מחסידי אומות העולם" כש"כ הרמב"ם בפי"ד דאיסו"ב ה"ז, ולכן יש להצילו ממיתה ולהחיותו, ואף אי"צ לחוש בכה"ג במאי דישב בינינו בא"י, והבן בס"ד.
וכן יל"פ דהיינו טעמא דאחרים דס"ל דהוי ג"ת רק כשקיבל ע"ע לכל המצות חוץ מאיסור נבילות, ולכאו' צ"ע מה הענין והתועלת בזה שישמור שבת ויו"ט וישב בסוכה בחג ושיתן תרומה ומעשר לכהן וכו' דומיא דישראל, הא כיון שלא "נתגייר" ולא נחשב כלל "ישראל" א"כ מה בצע שיקבל ע"ע לשמור ולקיים לכל דיני ישראל כדי להיחשב "גר תושב", דאטו לא מספיק שיקבל ע"ע לשמור לכל הז' מצות דב"נ שמצווה עליהם שנצטרך מחמת זה "להחיותו"? אלא דבאמת לענין להחיותו אכן היה מספיק בזה, אך לענין "לא תחנם" שנוכל למכור ולהשכיר לו קרקע בא"י ויוכל לגור בתוכינו ושנוכל ליתן לו "מתנת חינם" וכן שנוכל לומר עליו "כמה נאה גוי זה" ס"ל לאחרים דאכן לא מספיק בזה, דאכתי יש לחוש פן נלמד ממעשיו ד"גר תושב" זה שאינו שומר שבת ויו"ט ואוכל חזיר ונבילות וטריפות ולובש שעטנז ובועל נשים שאינם "בעולת בעל" וכו' וכו', ולזה ס"ל לאחרים דצריך שישמור לכל המצות והאיסורים של ישראל חוץ מנבילות ואע"פ שב"נ לא מצווה ע"ז, דאל"כ יש לחוש שידבקו במעשיו ויזלזלו במצות ואיסורים דהתוה"ק. וכלשונו דהרמב"ם בפ"י דע"ז ה"ד דישראל מוזהרים על לא תחנם שלא לספר בשבחן וכו' מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים, עכ"ל ע"ש. אולם וכן יעוי' בסהמ"צ [ל"ת נא'] שכ' בזה"ל, הזהירנו מהושיב עובדי ע"ז בארצינו כדי שלא נלמד כפירותם, באמרו [בשמות פכ"ג פל"ג] לא ישבו בארצך פן יחטיאו וגו', עכ"ל ע"ש.
וכן יעוי' בחינוך [במצוה תכו'] שכ' בזה"ל, משרשי המצוה [שלא לחון על עובדי ע"ז], לפי שתחילת כל מעשה בנ"א היא קביעות המחשבה במעשים והעלות הדברים על שפת לשון, ואחר המחשבה והדיבור בה תעשה כל מלאכה, ועל כן בהמנענו במחשבה ובדיבור ממצוא בעובדי ע"ז תועלת וחן, הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומלרדוף אחר אהבתם ומללמוד דבר מכל מעשיהם הרעים, עכ"ל יעו"ש. ומבואר כנ"ל דה"ט "דלא תחנם" שלא להתקלקל מהם וכו', וא"כ אע"פ דלא קי"ל ברמב"ם ובחינוך כאחרים מ"מ שפיר י"ל דה"ט דאחרים דהוי ג"ת דוקא כשקיבל ע"ע לכל המצות וכו', והבן בס"ד. וכן מצאתי להדיא במשנת ר' אליעזר (ספ"כ), והובא בקרית מלך בפ"י דע"ז שם, שכ' כנ"ל דגוי אסור לדור בין ישראל ולעשות מלאכה שמא ילמד ישראל ממעשיו, עכ"ל ע"ש. והוא כש"נ בס"ד.
