מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

מהו גר תושב לדעת הרמב"ם והחינוך?

פסחים כא ע"ב

דתניא לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך וגו', ופירש"י דהאי גר תושב איירי שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבילות ע"ש. והוא כדס"ל לר' מאיר בע"ז (סד:) דזהו גר תושב, ודלא כרבנן שם דס"ל דג"ת היינו דוקא כשקיבל ע"ע לכל הז' מצות דבני נח.

וה"נ ס"ל לחינוך דקי"ל בזה כר' מאיר. דיעו"ש במצוה יד' גבי קרבן פסח, ובמצוה צד' גבי לא תחנם, ובמצוה שמז' גבי עבודה בעבד כנעני, דכתב דג"ת היינו שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז יעו"ש. אולם נר' דסתר דבריו, דיעו"ש לקמן במצוה תכו' גבי "לא תחנם" שכ' בזה"ל, מדיני המצוה מה שאחז"ל כשאין נותנין להם מתנות חינם דוקא למי שעובד ע"ז, אבל לא למי שאינו עובד ע"ז ואע"פ שהוא עומד בגיותו לאכול שקצים ורמשים ושאר כל העבירות כגון גר תושב, דכיון שקיבל עליו שבע מצות מפרנסין אותו ונותנין לו מתנת חינם וכו', עכ"ל יעו"ש. וצ"ע דפתח בשיטת ר' מאיר וסיים בשיטת רבנן, ועכ"פ מדסיים בשיטת רבנן נר' דס"ל כוותיה, ודלא כדס"ל במצוה צד' דכל שקיבל ע"ע שלא לעבוד ע"ז אינו בלא תחנם, וכן דלא כש"כ במצוה יד', ובמ' שמז', דקי"ל בזה כר"מ, וצע"ג. ומאידך דעת רבינו גרשום בערכין (כט.) ובפ"ק דכריתות (ט.) כוותיה דר' מאיר בזה, וכדס"ל לרש"י. וה"נ ס"ל לרמ"ה בסנהדרין (צו:) כוותיה דר' מאיר בזה יעו"ש.

ודעת הרמב"ם דקי"ל בזה כרבנן, כש"כ בפ"י דעכו"ם ה"ו, ובספ"כ דשבת הי"ד, ובפ"א דמילה ה"ו, ובפי"א דמאכלות אסורות ה"ז, ובפי"ד דאיסו"ב ה"ז, ובפ"ח דמלכים הי"א, וכן בשו"ת "פאר הדור" [תשובה ס'], דג"ת היינו שקיבל ע"ע ז' מצות דב"נ ולא רק שלא לעבוד ע"ז, יעו"ש. אולם לכאו' ג"כ סתר דבריו, דיעוי' ברמב"ם בסהמ"צ [ל"ת מצוה נא] דתפס כר"מ, דכ' בזה"ל, שהזהירנו מהושיב עובדי ע"ז בארצינו וכו', ואילו רצה הגוי לעמוד בארצינו אינו מותר לנו זה עד שיקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואז יהיה אפשר לו לשכון, וזה יקרא גר תושב, רוצים בזה שהוא גר לעניין שיהיה מותר לשכון בארץ לבד, וכן אמרו איזהו ג"ת זה שקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז וכו', עכ"ל יעו"ש. ואיירי גבי האיסור דלא תחנם דבג"ת כזה ליכא לאיסור זה, וקי"ל בזה כר"מ בפלוגתא דרבנן ואחרים. ויש לתמוה הא בפ"י דע"ז שם ובפ"כ דשבת ובפי"ד דאיסו"ב שם ועוד פסק הרמב"ם כרבנן דהוי ג"ת רק אם קיבל ע"ע לז' מצות דב"נ, ויעו"ש בע"ז דאיירי ג"כ גבי "לא תחנם" דצריך לקבל ע"ע ז' מצות, והוא ממש איפכא מדכ' בסהמ"צ שם, וצע"ג.

ושמא אכן חזר בו ממש"כ בסהמ"צ, ודומיא דחזר בו הרמב"ם בהרבה דוכתי ממש"כ בפיה"מ כידוע, ובאמת ס"ל כרבנן. אכן יעוי' בפ"ד דגיטין (מה.) דסתימת הגמ' דכשקיבל ע"ע שלא לעבוד ע"ז מותר להושיבו בא"י, דכ' לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי וגו' יכול בעכו"ם שקיבל עליו שלא לעבוד עכו"ם הכתוב מדבר ת"ל לא תסגיר עבד אדניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו, מאי תקנתו עמך ישב בקרבך וגו' יעו"ש, ומבואר א"כ דמספיק שיקבל ע"ע שלא לעבוד ע"ז כדי שנוכל להושיבו בא"י, והיינו דבכה"ג ליכא לל"ת דלא ישבו בארצך, וכן ליכא לל"ת דלא תחנם, וכדס"ל לר"מ, ודלא כרבנן ואחרים, וא"כ זהו דכ' הרמב"ם בסהמ"צ שם דמספיק שיקבל ע"ע שלא לעבוד ע"ז כדי להושיבו בא"י, דכ"ה סתימת הש"ס שם. אולם עדיין צע"ג בדסתר עצמו בדפסק בפ"י דע"ז שם גבי "לא תחנם" כרבנן ולא כר"מ.

אולם עפי"ז יש ליישב שפיר לרש"י, ולחינוך, ולר"ג, ולרמ"ה, מ"ט נקטו בזה כר"מ דהוי יחידאה, שכן ס"ל דמדסתם הש"ס בגיטין שם כוותיה דר"מ, דע"כ דהלכתא כוותיה בהאי פלוגתא ולא כרבנן, ודוק. ונכון בס"ד.

ויעוי' במאירי בפסחים רפ"ב (כא:) ובב"מ (עא.) ושם (קיא.) ובפ"ב דמכות (ח:) שתפס כוותיה דרבנן ע"ש. וה"נ יעוי' בריטב"א במכות (ט.) בד"ה אלמא וכו' שתפס כרבנן יעו"ש. וכן יעוי' בספר היראים (סימן רעב) שכ' דקי"ל בזה כרבנן יעו"ש. וה"נ ס"ל לרמב"ן ב"תורת האדם" [סוף ענין ההוצאה], והובא במג"מ בספ"כ דשבת, דקי"ל כרבנן, ע"ש. והכי קי"ל בטושו"ע יור"ד (סי' קכד ס"ב) כרבנן, יעו"ש. וכן בטושו"ע או"ח ה' שבת (סי' דש' ס"א) כרבנן יעו"ש. ויעוי' במנ"ח במצוה צג (אות א' ואות ה') שכתב בפשיטות, דג"ת היינו שקיבל עליו שבע מצות דב"נ. וכן יעו"ש במצוה צד' (אות ב') שכ' דמש"כ החינוך דג"ת היינו שקיבל ע"ע שלא לעבוד ע"ז, הוא שלא כהלכתא, דהוי פלוגתא דר"מ ורבנן בפ"ה דע"ז והלכה כרבנן דצריך לקבל ע"ע ז' מצות, וכש"כ הרמב"ם בפ"י דעכו"ם ובפ"ח דמלכים ובפי"ד דאיסו"ב, עכ"ד יעו"ש.

אולם במחכ"ת נר' דאישתמיטתיה לרבינו המנ"ח דה"נ ס"ל לרש"י בתרי עשר דוכתי הנ"ל, ולרבינו גרשום בתרי דוכתי הנ"ל, ולרמ"ה בפרק חלק, דקי"ל בזה כר' מאיר, וכבר נתבאר בס"ד דה"ט מדסתם הש"ס בפ"ד דגיטין שם כוותיה דר' מאיר דע"כ דהלכתא כוותיה, וא"כ יש לתמוה טובא בדכ' המנ"ח דמש"כ החינוך הוי שלא כהלכתא, דנהי דהרמב"ם לא פסק כר"מ אלא כרבנן מ"מ הוי פלוגתא דרבוותא, ואף משמעות הגמ' נר' כוותיה דהחינוך ודעימיה, וצע"ג. וכן אישתמיטתיה לדכ' החינוך במ' תכו' איפכא דקי"ל כרבנן, והו"ל להקשות סתירה בדבריו, ול"י מ"ט התעלם מכל זה.

 

מהו גר תושב לדעת רש"י?

אין לי אלא לגר בנתינה וכו', ופירש"י והאי גר בג"ת קאמר שקיבל עליו שלא לעבוד עכו"ם ואוכל נבילות, ע"כ.

והנה יעוי' בפ"ה דע"ז (סד:) איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עכו"ם דברי ר' מאיר, וחכ"א כל שקיבל עליו ז' מצות שקיבלו עליהם ב"נ, אחרים אומרים אלו לא באו לכלל ג"ת אלא איזהו ג"ת זה גר אוכל נבילות שקיבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות יעו"ש. וא"כ מבואר ברש"י הכא דס"ל דקי"ל בזה כר' מאיר. [ויל"ע מהו שהוסיף ד"אוכל נבילות", הא הול"ל דאף עובר על שאר מצותיו או דעכ"פ לא קיבל ע"ע "לקיים" שאר מצותיו דב"נ].

כן יעוי' ברש"י ביבמות (מח:) בד"ה גר תושב וכו' שכתב כנ"ל [וע"ש בתוס' ובת"י בזה], וכ"כ רש"י בגיטין (מד.) בד"ה לגר תושב, ושם לקמן (נז:) בד"ה גר תושב, וכן ברש"י בב"ק (קיג:) בד"ה ג"ת, וכ"כ רש"י בסנהדרין (צו:) בד"ה נעמן גר תושב, וכן יעו"ש ביד רמה שכ' כר"מ ע"ש, ובב"מ (עא.) ברד"ה גר תושב, ושם לקמן (קיא.) בד"ה גר תושב, ובספ"ח דערכין (כט.) אין גר תושב, וכ"כ רבינו גרשום שם כנ"ל דקי"ל כר"מ [וע"ש בשפ"א], וכ"כ ברפ"ב דכריתות (ט.) ברד"ה גר תושב, וכ"כ רבינו גרשום שם כנ"ל [וע"ש בתוד"ה גר], וכ"כ רש"י בויקרא (פכ"ה פל"ה), ובדברים (פי"ד פכ"א) יעו"ש.

ובכולהו יל"ע מ"ט תפס רש"י כר"מ דהוי יחידאה ולא רבנן, דהא קי"ל בפ"ק דברכות (ט.) ועוד דהלכתא כרבים. וה"נ צ"ע בר' גרשום וברמ"ה שם מ"ט תפסו לר"מ ושבקו לרבנן. אכן יעוי' ברש"י בספ"ק דע"ז (כ.) בד"ה לגר, ושם לקמן (כד:) ברד"ה גר תושב וכו' שתפס כרבנן דג"ת שקיבל ע"ע ז' מצות של ישראל יעו"ש, וצ"ע דסתר שיטתו בזה, דבכל הני תרי עשר דוכתי תפס כר"מ ומ"ט א"כ תפס בע"ז שם כרבנן, וצ"ע. ויעוי' ברש"י בס"פ כי תצא (פכ"ד פי"ד) שכ' בשעריך, זה ג"ת האוכל נבילות, עכ"ל. ומשמע בזה כאחרים, וצ"ע. ומצאתי במהר"צ חיות ביבמות (מח:) שעמד בסתירה ברש"י ונשאר בקושיא יעו"ש. וכן יעוי' בגליוני הש"ס להגרי"ע ז"ל בפ"ה דע"ז שם דהקשה מ"ט תפס כר"מ ושבקיה לרבנן ונשאר בקושיא יעו"ש.

ויעוי' בבאר שבע בסנהדרין (צו:) [והובא בגה"ש לרעק"א בפ"ה דע"ז] דג"כ הקשה על רש"י שם מ"ט תפס לר"מ ולא כרבנן, ותירץ די"ל דכל הפלוגתא דר"מ ורבנן ואחרים בע"ז שם היינו דוקא לענין להחיותו כדאיירי בגמ' שם (סה.) דבזה דוקא אמרו רבנן דרק משקיבל ע"ע לשמור לז' מצות דב"נ צריכים ישראל להחיותו ולא מספיק שיקבל ע"ע שלא לעבוד ע"ז, אולם גבי שאר דברים אף לרבנן נחשב גר תושב משקיבל ע"ע שלא לעבוד ע"ז. ולכן פירש"י בסנהדרין שם דזהו ג"ת, שכן לא איירי לענין להחיותו וכו', עכ"ד הבאר שבע יעו"ש. ובאמת דבספ"ק דע"ז שם איירי לענין להחיותו וא"כ שפיר פירש"י שם דקיבל ע"ע ז' מצות.

אולם לפע"ד כל המעיין יראה דליכא למימר כן בדעת רש"י ז"ל, אב"א קרא ואב"א סברא. דמקרא צ"ע בדפירש"י ברפ"ב הכא דג"ת שקיבל שלא לעבוד ע"ז, הא מיירי הכא לענין להחיותו וא"כ הו"ל לפרש שקיבל ע"ע ז' מצות ולא רק לע"ז. וצ"ע.

ועוד צ"ע בדפירש"י בב"מ (עא.) דקיבל ע"ע שלא לעבוד ע"ז, הא התם איירי לענין ריבית שמותר להלוות לג"ת בריבית, ומקשי' הא כתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' וא"כ אמאי מותר להלותו בריבית, ותי' הגמ' דכתיב אל תקח מאתו ולא כ' מאתם וכו' ע"ש, וכ"ה ברמב"ם ברפ"ה דמלוה ולוה יעו"ש ובמל"מ בזה, והנה מהפסוק דוחי עמך נלמד דצריך להחיותו כדפירש"י ברפ"ב דפסחים שם, ובב"מ (עא.), ובספ"ק דע"ז (כ.) ע"ש, וכ"כ הרמב"ם בפ"ג דזכיה הי"א יעו"ש, וכן יעוי' בריטב"א בפ"ב דמכות (ט.) ובמגיה שם, וכ"כ הראב"ד בפי"ד דאיסו"ב ה"ח דנלמד מדכ' וחי אחיך עמך יעו"ש [ויל"ע בדכ' לוחי "אחיך", ולא כ' לדכ' "וחי עמך". ושו"ר באג"מ או"ח ח"ב (תשובה לג' ענף א') בד"ה ועיין בתוס' וכו' שכ' דאכן הוי ט"ס בראב"ד וצ"ל וחי עמך, וכדפירש"י בב"מ שם ע"ש, ואכמ"ל בזה], ואם איירי בב"מ שם שרק קיבל ע"ע שלא לעבוד ע"ז כדפירש"י שם, א"כ מאי קא קשיא ליה לגמ' בדכ' וחי עמך וגו', הא י"ל דדוקא ג"ת שקיבל ע"ע כל הז' מצות הוא דאסור להלותו בריבית אך ג"ת שקיבל ע"ע רק שלא לעבוד ע"ז מותר להלותו בריבית, אלא ע"כ דלא ס"ל כן לרש"י דנחלקו רק לענין להחיותו, ודו"ק. ועוד, דאם ס"ל לרש"י דלענין "להחיותו" אכן קי"ל כרבנן א"כ ע"כ דאף לענין ריבית יש לרש"י לסבור כרבנן, דשניהם נלמדים מ"וחי עמך", ומדפירש"י גבי ריבית כר"מ ע"כ דלא ס"ל כש"כ הבאר שבע.

וכן יעוי' בספ"ח דערכין שם שכ' רש"י בזה"ל, אין ג"ת נוהג, שיהיה ישראל מצווה להחיותו, ג"ת שקיבל עליו שלא לעבוד עכו"ם ואוכל נבילות, עכ"ל ע"ש. וא"כ מבואר איפכא ממש"כ הבא"ש. וכן יעו"ש בר' גרשום שכ' בזה"ל, אין ג"ת נוהג שמצווין להחיותו וכו', ג"ת זה הכופר בעכו"ם, עכ"ל ע"ש. וכן צ"ע מדפירש"י בפ"ב דע"ז (כד:) דג"ת היינו שקיבל ז' מצות, והא לא איירי התם לענין להחיותו וא"כ אמאי נקט כרבנן, והרי לך דא"א ליישב כהב"ש.

וכן ק"ל מסברא, דמנין א"כ לרש"י דלגבי שאר דינים נחשב ג"ת אף לרבנן כשקיבל ע"ע רק שלא לעבוד ע"ז, הא לא אשכחן בשום דוכתי בש"ס מהו "גר תושב" כ"א בפ"ה דע"ז וא"כ מנין לומר דמה שנחלקו שם ר"מ ורבנן ואחרים היינו רק לענין "להחיותו" ומשא"כ בשאר דוכתי מודו רבנן לר"מ בזה, שכן מדלא אשכחן עוד גדר בג"ת ע"כ דה"ה בשאר דינים ג"כ ולא רק לענין להחיותו, והבן בס"ד. ולפע"ד צע"ג הב"ש. וכן צ"ע עדיין הסתירה ברש"י.