מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם מותר לעבוד ע"ז מאהבה ומיראה ואם חייבים ע"ז
פסחים כה ע"א
כי אתא רבין א"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מע"ז ג"ע ושפ"ד וכו', והיינו דעל ג' עבירות הללו ה"ה בכלל "יהרג ואל יעבור".
והנה יעוי' בשבת (עב:), וכ"ה בסנהדרין (סא:) איתמר העובד עכו"ם מאהבה ומיראה אביי אמר חייב רבא אמר פטור יעו"ש. ויל"ע לרבא אם מ"מ "אסור" לעבוד כן או דאף "מותר" לעבוד כן דמאחר שעושהו מתוך אהבה או יראה [וכגון שמעולם לא נעשה לשם ע"ז ושהכל עובדים לה מאהבה ומיראה וכו'] א"כ לא הוי ע"ז כלל ואף איסור ליכא בזה ומותר לכתחילה.
ונראה דהוי פלוגתא בתוס'. דיעו"ש בתוס' בשבת שם ובסנהדרין שם בסופו דהקשו דלמאי דפטר רבא א"כ אמאי לא השתחוה מרדכי להמן [הא הוי מיראה], ותירצו דאיתא במדרש שהיו שתי צורות על ליבו, א"נ משום קידוש השם וכו' עכ"ד. ונראה דע"כ דקושית התוס' הנ"ל היינו רק לי"מ שם דס"ל דהא דאמר רבא דיהרג וא"י היינו בסתם ע"ז אך בע"ז שהכל עובדים מאהבה ויראה דומיא דהמן פטור, דלפי"ז יש מקום לומר דלא רק שפטור אלא אף מותר, וע"ז הקשו דא"כ אמאי לא השתחוה מרדכי להמן, דכיון שמותר למה סיכן חייו וחיי כל ישראל בחינם. אך לתי' א' בתוס' שכ' דמה שאמר רבא דבע"ז יהרג וא"י היינו דלכתחילה חייב למסור נפשו ומ"מ היכא דלא מסר א"ע לא חייב מיתה וזהו דאמר רבא הכא דפטור היינו ממיתה, א"כ אין מקום להק' מ"ט לא השתחוה להמן דהא עכ"פ הוי איסור גמור ומה בכך שלא חייב ע"ז מיתה, ודו"ק.
ושו"ר שכ"כ המהר"ם בסנהדרין שם. וא"כ הוי פלוגתא בתוס'. דתי' א' ס"ל דאף בכה"ג הוי איסור גמור, אך לתי' ב' מדוייק דס"ל דליכא שום איסור בזה. ויעוי' בחת"ס ביור"ד [תשובה קכח'] בד"ה אבל וכו' שכ' דהנה בכה"ג פטור מחטאת אבל בודאי "אסור ומגונה" וכו' עכ"ד יעו"ש. אולם לנתבאר נר' דהדבר שנוי בפלוגתת התי' בתוס'.
אולם יל"פ התוס' באופ"א, דאף לי"מ ס"ל דבכה"ג אסור לעבוד. דהנה יעוי' ברמב"ם בפ"ה דיסוה"ת ה"ד שכ' דכל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו וכו' יעו"ש, [וע"ש בכס"מ שכ' דרבים וטובים חולקים ע"ז וס"ל דאם נהרג ולא עבר צדקה תחשב לו וכו' ע"ש, וכן יעוי' בב"י ובב"ח ביור"ד (סי' קנז' ס"א) שהביאו לתוס' בע"ז (כז:) בד"ה יכול, ולרא"ש (שם), ולסמ"ק (בסי' ג') דרשאי למסור א"ע למיתה יעו"ש, וכן ע"ש בש"ך ובבי' הגר"א בזה]. וה"נ ס"ל לרמב"ן במלחמות בסנהדרין פ' בן סו"מ כהרמב"ם דהיכא דיעבור ואל יהרג אסור ליהרג ע"ז יעו"ש.
וא"כ י"ל דס"ל לתוס' כהרמב"ם והרמב"ן דאסור לאדם לגרום שיהרגוהו אלא צריך לעבור ע"ז, וזהו שהקשו אמאי לא השתחוה מרדכי דנהי דס"ל לי"מ דאסור עכ"פ לעובדו בכה"ג מ"מ לא צריך "למסור נפשו" ע"ז ולהסתכן וא"כ אמאי לא השתחוה שכן בזה הכניס נפשו בסכנת נפשות ואף אסור למסור נפשו ע"ז, וע"ז תי' דאכן הוי ביהרג וא"י מדהוי צלמים על ליבו או דהוי קידוש ה', והיינו דאכן מותר להסתכן עבור זה וכתוס' והרא"ש והסמ"ק שם דמ"מ רשאי להמית א"ע ע"ז, דבקו' ס"ל כהרמב"ם דאם מותר לעבור ע"ז אף חייב לעבור ע"ז, ובתי' ס"ל כהסמ"ק ועוד דמ"מ רשאי ליהרג ע"ז מדהוי קידוש ה' בזה, וא"כ ליכא הכרח דס"ל להאי תי' דמותר לעובדו בכה"ג לרבא ואפשר דמודה לתי' א' דאכן "אסור", אמנם פליגי אם צריך למסור הנפש א"ל, דלתי' א' צריך, ולתי' ב' לא צריך ואפשר דאף אסור למסור הנפש, ודו"ק.
ונראה דע"כ דס"ל לתוס' דאסור בכה"ג ודלא כדכתבנו די"ל דס"ל דמותר וכו', דהא תי' בת"ב דלא השתחוה מרדכי משום קידוש ה' ומחמת זה הותר לו להכניס א"ע לסכנת נפשות, ואם ס"ל דמותר להשתחות לע"ז כזה כהמן ע"כ דס"ל דכה"ג אינו כלום וכמאן דליתיה וכלא עביד מידי שכן "ליבו לשמים" ואינו משתחוה אלא מאהבה או מיראה אך לא מאמין ובוטח בע"ז וא"כ איך הותר לו בכה"ג להתסכן הא צריך להשתחות לו, ולכאו' קידוש ה' שייך רק בדבר איסור שכופין אותו ע"ז דאע"פ שמעיקר הדין אסור לו לעבור ע"ז וכגון שכופין אותו לכתוב בשבת מ"מ מותר לו ליהרג ולא לעבור אם עי"ז יתקדש ש"ש שכן רואים העכו"ם שהסכים למות ולא לעשות דבר איסור וא"כ מתקדש ש"ש עי"ז, אך בדבר שאינו "אסור" כלל ומעיקר הדין מותר לו לעשותו וכופין אותו העכו"ם נר' דודאי אסור ליהרג ע"ז שכן ליכא בזה שום קידוש ש"ש, וע"כ דמדתי' תוס' דמשום קי"ה הותר לו להסתכן דע"כ דס"ל דבעלמא אסור להשתחוות לו לרבא, ודו"ק.
אולם יש להשיב, דאפשר דבדבר שמיחזי עכ"פ כדבר איסור וכחוקות העכו"ם דגם בזה שייך קיד"ה אם לא יעבור ע"ז, וכבסנהדרין (עד:) דבשעת השמד יהרג וא"י אף על ערקתא דמסאנא, ופירש"י שרוך הנעל שאם דרך העכו"ם לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל להיות צנועים אפי' שינוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חביריו ישראל וכו' עכ"ל ע"ש, וה"נ כשמשתחוה להמן מיראה וכיו"ב ודאי דאינו "צד יהדות" לעשות כן וא"כ אפי' את"ל דליכא איסור לעובדו מ"מ דמי לערקתא דמסאנא דכיון דאינו צד יהדות ודרך ישראל לילך כן דצריך ליהרג ע"ז בשעת השמד דה"נ יש ענין ליהרג ולא להשתחות להמן מיראה, ודו"ק. וכן צידד מו"ר הגרבד"פ שליט"א דדמי להנ"ל.
