טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אי נימא מפני סכנת עקרב – עקצן צהוב

"תנא: אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין לבדוק מפני הסכנה. מאי סכנה? אי נימא מפני סכנת עקרב כי משתמש היכי אישתמש? לא צריכא, דנפל. אי נפל למה לי בדיקה? והתנן: חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער! התם שאין הכלב יכול לחפש אחריו, הכא כשהכלב יכול לחפש אחריו. והא אמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין! אמר רב אשי: שמא תאבד לו מחט, ואתי לעיוני בתרה" (פסחים, ח ע"א).

פירוש: תָּנָא [שנינו בתוספתא]: אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לְהַכְנִיס יָדוֹ לַחוֹרִין וְלַסְּדָקִין לִבְדּוֹק מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. ושואלים: מַאי [מהי] סַכָּנָה זו שמדובר בה? אִי נֵימָא [אם תאמר] מִפְּנֵי סַכָּנַת עַקְרָב העלול להיות בחור אם כן כִּי [כאשר] הוא מִשְׁתַּמֵּשׁ בחור זה, הֵיכִי [איך] הוא אִישְתַּמֵּש [משתמש] אם יש בו סכנת עקרב? וחור כזה מן הדין שלא יהיה זקוק כלל לבדיקה! ומשיבים: לֹא צְרִיכָא [נצרכה] אלא במקרה שנָפַל החמץ לשם, אבל באמת אין זה מקום לשימוש קבוע. ומקשים: אִי [אם] מדובר בשנָפַל, לָמָּה לִי בְּדִיקָה? וְהָתְנַן [והרי שנינו במשנה]: חָמֵץ שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת הֲרֵי הוּא כִּמְבוֹעָר! ואף כאן, כשנפל לחור, הרי זה כאילו נתבער! ומשיבים: הָתָם [שם] שאמרנו שחמץ זה כמבוער מדובר שהיתה מפולת שֶׁאֵין הַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, הָכָא [כאן] מדובר בחור שאינו עמוק כְּשֶׁהַכֶּלֶב יָכוֹל לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו ולהוציאו. על אותה תוספתא מקשים מצד אחר: מדוע נחשוש מפני הסכנה? וְהָא [והרי] אָמַר ר' אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין שאין לחשוש מסכנה שמא תבוא לו תוך עשיית מצוה? אָמַר רַב אַשִׁי: כאן חוששים אנו שֶׁמָּא תּאבַד לוֹ גם מַחַט באותו מקום, וְאָתֵי לְעַיּוּנֵי בַּתְרָהּ [ויבוא לחפש אחריה] בשעה שבודק את החמץ, ונמצא שבדיקתו אינה לצורך מצוה בלבד, ואין זכות המצוה מגינה עליו עוד (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: עקצן צהוב (עקרב צהוב)   שם באנגלית: Deathstalker   שם מדעי: Leiurus quinquestriatus


נושא מרכזי: מקומות המסתור של העקרבים 
 

לנושאים נוספים העוסקים בעקרב ראו: "עקרב – ריכוז נושאים וקישוריות"

 
זיהויו של העקרב מוסכם על הכל החל מתרגום השבעים עד ימינו. תמיכה מסויימת בזיהוי ניתן לקבל גם ממהלך סוגייתנו. משאלת הגמרא אנו לומדים שהעקרב מצוי בחורים וסדקים במשכנות האדם ושקיימת סכנה בהכנסת היד למקומות אלו. הסכנה רבה יותר בחורים וסדקים של מפולות מאשר בתים מיושבים ומסיבה זו ייתכן שבעל הבית הכניס חמץ לתוכם כאשר הבית עמד עדיין על תילו. "נפל" אם כן הוא נפל הבית וכך מפרש רש"י: "דנפל - אם נפל הבנין אין מחייבין אותו לבדוק את גל אבנים אלא למראית העין, אבל לא להכניס ידו ביניהן, ומתחלה כשהיה הכותל קיים - נשתמש בחוריו, ועכשיו נפל ויש שם סכנת עקרבים, שדרכן לימצא באשפות ובגלין". גישה שונה למילה "נפל" מופיעה בתוס' רי"ד (בסוגייתנו) הסובר שהחמץ נפל לתוך החור מאליו ולכן גם אם אין משתמשים בו עלול להיות בו חמץ:

"שם מאי סכנה סכנת עקרב כי אשתמיש היכי אישתמיש פי' בחור שמשתמשין בו וניחא תשמישי' אין עקרב מצוי שם שאינו מצוי אלא במקום שאינו נראה והילכך יבדוק וליכא סכנת עקרב ומתרץ לא צריכא דנפל פי' בחור ודאי היו משתמשין בו ושם אין סכנת עקרב אלא נפל החמץ ונתגלגל ונכנס בעומק החור בתוך הכותל ושם אין משתמשין מפני סכנת עקרב אלא מפני שימוש בר חיצונו של חוד הנראה וניחא תשמישי' נתגלגל החמץ ונפל שם ומפני סכנת עקרב פטרנוהו שלא יבדוק שם אלא בביטול סגיא וכו'".

במונחים ביולוגיים ניתן לנסח את מחלוקת רש"י ותוס' רי"ד כמחלוקת ב"מציאות" העוסקת בשאלה באיזו מידה קיימת סכנת עקרבים בעומק חורים וסדקים של בית העומד על תילו. לתוס' רי"ד סכנה זו קיימת ולכן פירש שהחמץ נפל לשם ואילו לרש"י בבית עומד אין עקרבים והסכנה קיימת רק במפולות. מבין העקרבים נראה שהמין המתאים ביותר לסברת תוס' רי"ד הוא העקצן הצהוב משתי סיבות:

א. מין זה נחשב לאחד מבין העקרבים הארסיים ביותר. הוא אמנם איננו גורם למוות לאדם מבוגר בריא את סכנתו לתינוקות ואף לילדים גדולה מאד. ארס העקצן מכיל תערובת של כמה רעלי עצבים מסוכנים. עקיצה עלולה להיות מסוכנת ביותר למי שסובל מאלרגיה לארס עקרב זה.

ב. מאפיין נוסף של העקצן הצהוב הוא יכולת הטיפוס שלו הגורמת לכך שהוא הנפוץ ביותר במשכנות אדם. בדרך כלל כאשר אנו מוצאים בבית "עקרב צהוב" הכוונה לעקצן הצהוב. כדאי להדגיש שלא כל עקרב בצבע צהוב הוא העקצן הצהוב. עקרב זה יכול לחדור לחורים וסדקים גם בקירות זקופים ולכן אין צורך להניח שמדובר במפולת כפי שפירש רש"י. העקצן הצהוב ניכר בצבתותיו הדקות ובפרק בטן כהה הנמצא לפני העוקץ. בניגוד למקובל לומר הרי שהעקרבים אינם עוקצים בעזרת זנבם אלא בעזרת בטנם. העוקץ הארוך המתרומם מעל גופם הוא למעשה בטנם. אנו מגדירים כזנב את חלק הגוף מעבר לפי הטבעת ואילו אצל העקרב פי הטבעת הוא בפרק הבטן הממוקם לפני פרק העוקץ עצמו. להלן מובאים צילומים של עקרבים נוספים לשם השוואה. כדאי לשים לב לעקרב בעל הצבתות העבות – עביד צהוב - הממעט לעקוץ וארסו איננו מסוכן לאדם.

רמז נוסף לזהותו של העקרב נוכל לקבל מהגמרא בשבת (קז ע"א): "... ואידך: הצד נחש בשבת, אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור, אם לרפואה חייב. וממאי דפטור ומותר? דתנן: כופין קערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה, ועל צואה של קטן, ועל עקרב שלא תישך וכו'". קיימת כאן הקבלה בין שני בעלי חיים מסוכנים, הנחש והעקרב, אלא שבשעה שאת הנחש צדים הרי שדי בכפיית כלי כדי למנוע את נזקו של העקרב.
 

מקומות חיות העקרב

הקשר בין העקרב והחורים והסדקים נובע מאופי התנהגותם הכללי. רוב עקרבי הארץ שוכנים תחת אבנים גדולות או קטנות בגדרות אבן או בין מצבורי אבנים וסלעים. יש ביניהם כאלה הצמודים לצד התחתון של האבן. יש מינים הדרים במחילות נטושות של מכרסמים או של טחביות. רוב המינים אינם חופרים בעצמם אלא מנצלים מקומות מסתור קיימים. מינים בעלי צבתות עבות במיוחד, למשל העביד, מיטיבים לחפור וחיים במחילות שעומקן מגיע לעתים עד 75 ס"מ ויותר. אחרים חופרים רק לפעמים מחילות אלכסוניות מתחת לאבנים.

ככלל, העקרבים הם בעלי חיים ליליים, אם כי לעתים, לאחר גשם, כאשר יש על פני הקרקע שפע פתאומי של חרקים, ניתן לפגשם בשדה גם במהלך היום. שעות פעילותם העיקריות מתחילות, בדרך כלל, מיד עם רדת החשכה. בלילות ירח הם מסתתרים בגלל היותם חשופים לטורפים. ראייתם חלשה והם נעזרים בצבתות לצורך התמצאות. בעת תנועה הצבתות מושטות קדימה כאשר הן פשוקות על מנת לחוש בתנועה של זרמי אוויר באמצעות שערות חוש מיוחדות המצויות לאורכן.
  

עקצן צהוב  צילם: אבי בן זקן		עביד צהוב
קטלן דו-גוני		שחרן יהודה
נבו יריחו – צעירים שזה עתה הושרצו נישאים על גב אמם		נבו יריחו – צעירים שזה עתה הושרצו – מבט מקרוב

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.