סקר
המסכתות הקצרות שבסדר מועד





 

דיוק וחידוש ברש"י

מסכת פסחים דף ב

 

עמוד א

רש"י ד"ה לאור הנר. בגמרא (דף ז:) מפרש טעמא: בודקין. שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא:
סדר ד"ה היה צריך להיות קודם בודקין ואח"כ לאור הנר כסדר המשנה,
ונראה דמרומז בסדר זה שיטת רש"י ומיושב גם קושית תוס' על רש"י בד"ה אור לארבעה עשר בודקין את החמץ. פ''ה שלא לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא וקשה לר''י כיון דצריך ביטול כדאמר בגמ' (דף ו:) הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל ונראה לר''י דאע''ג דסגי בביטול בעלמא החמירו חכמים לבדוק חמץ ולבערו שלא יבא לאכלו וכו' עכ"ד,
והנה ברש"י בדף ו ע"ב איתא וז"ל הבודק צריך שיבטל. בלבו סמוך לבדיקה מיד ואומר כל חמירא דאיכא בביתא הדין ליבטיל: ובד"ה ודעתו עליה. חשובה היא בעיניו וחס עליה לשורפה ומשהה אפילו רגע אחד ונמצא עובר עליה בבל יראה ובבל ימצא אבל משבטלה אינו עובר דלא כתב אלא תשביתו: ולכאורה יש לדייק דרש"י סובר שהביטול צריך להיות מיד אחר הבדיקה דרק כך יש לו גמירות דעת לבטל כי בוודאי אין גלוסקמא יפה וע"כ מבטל לגמרי, ואם לא מבטל מיד וכשימצא חמץ יבטל יש חשש שישהה אפילו רגע אחד ונמצא עובר עליו וע"כ רש"י כתב לאחר שפירש לאור הנר חזר לומר בודקין וכוונתו שהשלמת הבדיקה היא ע"י הביטול שנעשה ע"מ שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא.

רש"י ד"ה שתי שורות על פני כל המרתף. בגמ' (דף ח:) מפרש מאי היא:
רש"י ד"ה שתי שורות החיצונות כו'. מפרש בגמ' (שם):

בד"ה הראשון כתב רש"י בגמ' מפרש מאי היא ובשני כתב מפרש בגמ' ומדוע שינה בלשונו, וכן מדוע לא עירבם יחד, ועוד דהיה צריך לכתוב מאי הם = שתי שורות ולא מאי היא,
ונראה דזה רמז רש"י בד"ה שתי שורות על פני וכו' בגמ' מפרש שהכוונה שבגמ' יש פירוש אחר מהנראה כפשוטו (וכן בדרך כלל שרש"י כותב קודם את המילה בגמרא ואח"כ מפרש, נראה בגמ' שהפירוש שונה מפשוטו ושכותב קודם מפרש ואח"כ בגמרא אזי הגמ' רק מוסיפה על הפשט) והוא שהכוונה לשורה אחת כמין גאם וע"כ כתב מאי היא, ובד"ה השני שכתב מפרש בגמ' הכוונה שהפירוש הנראה כפשוטו הוא גם פשט הגמ' אלא שהגמ' תוסיף לבאר שיש מחלוקת לאיזה שתי שורות הכוונה.

רש"י ד"ה בכי טוב. היוצא לדרך יכנס ערבית לבית מלון בעוד החמה זורחת ולמחר ימתין עד הנץ החמה ויצא ואז טוב לו שהאור טוב לו שנאמר באור כי טוב ומה היא טובתו מפני החיות ומפני הלסטים:
עיין בגליון רעק"א שהביא כאן מ"מ לרש"י במסכת יומא כ"א ע"א דשם איתא בגמ' היוצא לדרך קודם קריאת הגבר דמו בראשו וברש"י היוצא יחידי לדרך דמו בראשו. מפני המזיקין: ונראה לחלק בפשיטות ששם הכוונה שיוצא יחידי ואז יש גם בעיה של מזיקין כוחות טומאה שהם קשים יותר מחיות רעות וליסטים, וכאן כתוב יוצא אדם ולאו דווקא יחידי אלא אפילו שיוצא יותר מאחד צריך לצאת באור מפני חיות רעות וליסטים.

רש"י ד"ה ופקדיה אמצותא דיממא. צוהו לשמש ביום ולחושך צוה לשמש בלילה קרא כמלך שקרא לעבדו שיבא לפניו:
הנראה דרש"י הביא משל זה לתוספת הסבר אף שפשוטו של מקרא הוא קריאת שם אבל מדרשו הוא כמשל זה כמלך שקרא לעבדו הוא ע"פ המדרש בילקוט שמעוני שנו רבותינו: בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל באי עולם. משל למלך ב"ו שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס המלך ואמר לעבדו: טול פנס מפניהם והושיבם בחשך.
 

עמוד ב

רש"י ד"ה אסור בעשיית מלאכה. במקום שנהגו בו לנהוג איסור דאמרינן לקמן (דף נ.) מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין:
כפל הלשון ברש"י מקום שנהגו ... לנהוג איסור דאמרינן ... מקום שנהגו ... אין עושין, לכאורנ רש"י יכל לכתוב בקצרה אסור בעשיית מלאכה. כדאמרינן לקמן (דף נ.) מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין: ונראה דכפל הלשון מיישב קושית תוס בד"ה מאימתי י''ד אסור בעשיית מלאכה. פירש רש''י אסור בעשיית מלאכה במקום שנהגו ואין נראה לר''י דבפ' מקום שנהגו (דף נה.) מוכח בהדיא דרבי יהודה אית ליה איסורא ולא מנהגא ועוד תני תנא איסורא ואת אמרת מנהגא ועוד ניחזי היכי נהוג לכך נראה דבאיסור ודאי פליגי ובגליל כי היכי דפליגי התם במתני' ב''ש וב''ה: ולכך כיוון רש"י שנהגו בו לנהוג איסור שזה שנהגו היה איסור ממש.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר