הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הלכה כרבא נגד אביי - תמיד?

פסחים יב ע"א

אלא אמר רבא: לדברי רבי מאיר אדם טועה שתי שעות חסר משהו,
לדברי רבי יהודה אדם טועה שלש שעות חסר משהו.
לדברי רבי מאיר אדם טועה שתי שעות חסר משהו, מעשה כי הוה - או בתחלת שתים או בסוף שלש, וחד מינייהו קטעי שתי שעות חסר משהו. לדברי רבי יהודה אדם טועה שלש שעות חסר משהו, מעשה כי הוה - או בתחלת שלש או בסוף חמש, וחד מינייהו קטעי שלש שעות חסר משהו.

1.
רמב"ם הלכות עדות פרק ב הלכה ה:

אמר האחד בשלשה והשני אומר בחמשה עדותן בטלה, אמר עד אחד בשתי שעות ביום והשני אומר בשלש שעות הרי עדותן קיימת שדרך העם לטעות בשעה אחת, אבל אם אמר האחד בשלש שעות והשני אומר בחמש עדותן בטלה, אמר עד אחד קודם הנץ החמה ואחד אומר בהנץ החמה עדותן בטלה אף על פי שהיא שעה אחת שהדבר ניכר לכל וכן אם נחלקו בשקיעתה.

מקשים הפרשנים, שלפי מסקנת הגמרא לדברי רבי מאיר אדם טועה שתי שעות חסר משהו – כפי הסברו של רבא - כך מקשה ה"כסף משנה":
כסף משנה הלכות עדות פרק ב הלכה ה:

[ה] אמר האחד בשלשה והשני וכו'. משנה שם:
אמר עד אחד בשתי שעות ביום וכו' עד עדותן בטלה. גם זה משנה שם ואף על גב דפלוגתא דרבי יהודה ורבנן היא הלכה כתנא קמא דאמר הכי.
ומיהו איכא למידק דאמרינן בפרק אור לארבעה עשר (דף י"ב) דלת"ק אדם טועה בשתי שעות חסר משהו והיאך כתב רבינו שדרך האדם לטעות שעה אחת שהוא דלא כמסקנא דגמ' ועוד דקשיא דידיה אדידיה דמתחלת דבריו משמע שאין אדם עשוי לטעות יותר משעה אחת וממ"ש בסוף שאם הוא אמר בשלשה והשני אמר בה' עדותן בטלה משמע הא אם השני אמר בד' וחצי עדותן קיימת וי"ל שמה שכתב שדרך האדם לטעות שעה אחת רוצה לומר בין השעה השניה לשלישית או בין שעה ג' לד' פירוש שדרך אדם לטעות כשעומדין בשעה שלישית קורין אותה שניה וטועין מתחלת השניה עד סוף השלישית וכן בין ג' לד' שטועה משניה לג' ואפי' שהראשון יאמר שעה שניה והשני אמר שעה שלישית נאמן שהראשון כוונתו היתה על תחלת שעה שניה והשני לסוף שלישית אפילו הכי עדותן קיימת דעביד איניש למיטעי בין שעה אחת לחבירתה ואפילו בכל הכמות של השתי שעות ומפני שאין הטעות אלא בשעה אחת שהשניה קורא ג' או הג' שניה מפני זה קורא אותה רבינו טעות שעה אחת ואף אם הזמן טעות ב' שעות חסר משהו כמו שהעלו בגמ' ולפיכך דקדק רבינו בלשונו ולא כתב שדרך העם לטעות שעה אחת אלא כתב שדרך העם לטעות בשעה אחת שר"ל הוא טועה בשם השעה וזה הטעות יפול מתחלת שעה אחת עד סוף שעה אחרת.

והרב הדיין ה"ר משה ן' אלאשקאר ז"ל כתב רבא אית ליה בפרק אור לי"ד דלדברי ר"מ אדם טועה שתי שעות חסר משהו ולדברי ר' יהודה אדם טועה ג' שעות חסר משהו וידוע שהרמב"ם פסק כר"מ משום דסתם מתניתין כוותיה וא"כ צריך ליישב לשון הרמב"ם דהא דקאמר שדרך העם לטעות בשעה רוצה לומר שיעמוד בשעה אחת ויטעה בשעה שלפניה או שלאחריה דקרי לשניה שלישית או איפכא והיינו טעות שעה אחת אלא דכי דייקינן אפשר שיהיה הטעות שתי שעות כדאיתא התם והרב ז"ל סתים לה סתומי דכפשטה טעות שעה אחת היא וקושטא דמילתא דלא דייקינן בהו בסהדי בכמה בשעה בתחלתה או בסופה כדמסיק בפרק היו בודקין וזה דרך הרב לסתום הדברים ולקרבם אל המושכל עכ"ל:

הוא מסביר את לשונו של הרמב"ם באופן שונה כך שיתאים לדברי רבא בגמרא!

2.
אולם הרדב"ז מסביר [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ריג]: שהרמב"ם פוסק באמת כרבי יהודה וכלשון השניה של אביי [בדף יא עמוד ב], שלדעת רבי יהודה אדם טועה שעה ומשהו, ואמנם הכלל הוא שהלכה תמיד כרבא נגד אביי, אבל כלל זה בתוקף רק כשאביי ורבא נחלקו בדין שלהם עצמם ["אליבא דנפשייהו"], ולא כשנחלקו בהסבר דברי תנאים – כבסוגייתנו, ולכן בסוגייתנו הפסיקה כאביי לא סותרת את הכלל הנ"ל.