מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם מותר לגנוב מע"ה או רק להורגו
פסחים מט ע"ב
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן עם הארץ מותר לקורעו כדג וכו'. ת"ר ששה דברים נאמרו בעמי הארץ אין מוסרין להן עדות וכו' וי"א אף אין מכריזין על אבידתו, ות"ק זימנין דנפיק מיניה זרעא מעליא ואכיל ליה וכו'.
ויעוי' בתוד"ה וי"א וכו' שכ' דהשתא משמע דדוקא "אין מכריזין" על אבידתו אבל "לגזול בידים" לא, ותימה לר"י אמאי אכן ממונו אסור, השתא גופו מותר שמותר לקורעו כדג ממונו לא כ"ש, דכה"ג אי' בספ"י דב"ק (קיט.) ובע"ז פ"ב (כו.) גבי "מוסר" למאן דלית ליה האי סברא דאפשר דנפיק מיניה ברא מעליא דכיון דגופו מותר שמותר להוריד מוסר לבור א"כ כ"ש דממונו מותר, וא"כ מ"ט אף הכא גבי ע"ה לא אמרי' כן שממונו מותר ואף בידים מותר לגוזלו, ונר' לר"י דלעיל מיירי במכיר בריבונו וכופר להכעיס דהו"ל הריגתו "כמו פיקוח נפש" שהוא ליסטין וחשוד על הדמים דאל"ה היאך מותר להורגו ביוהכ"פ וכו', דיש הרבה עניני ע"ה כדמוכח בסוטה (כב.) וכו' ומשא"כ בדכ' דאי"צ להכריז על אבידתו לא איירי בע"ה כזה וכו', עכ"ד תוס' יעו"ש.
וא"כ מבואר בתוס' דבע"ה ש"כופר להכעיס" וכו' אכן מותר "לגזול" לממונו "בידים" ולא רק שאי"צ להכריז על אבידתו, וה"ט מדהוי כ"ש מגופו דמותר להורגו, ודומיא דמוסר. וכ"כ הרא"ש הכא להדיא (באות יו"ד) דע"ה שכופר להכעיס דהוי רע לשמים ורע לבריות וחשוד על שפ"ד דמותר להורגו אף ביוהכ"פ וכו', ע"כ דאף מותר לגזול ממונו מק"ו מגופו וכו' יעו"ש.
אולם לפע"ד צ"ע בזה, דהנה יל"ע בדכ' בב"ק שם גבי מוסר דממונו מותר מכ"ש מגופו, הא אינו ענין זה לזה, דדוקא להורגו מותר מדהוי רודף וכש"כ בב"ק שם (קיז.) דההוא גברא דרצה למסור ממון חבירו לעכו"ם וכו' והרגו ר' כהנא לפני רב ושיבחו ע"ז, ויעו"ש ברא"ש שכ' דה"ט דמותר להרוג "מוסר" מדהוי "רודף" שכן גורם עי"ז שיהרגוהו העכו"ם וכו', וכן יעו"ש לקמן (קיט.) במאירי, והובא בשיטמ"ק שם שכ' כנ"ל ע"ש. וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סימן רלח') דמצוה וצריך להרוג מוסר מדין "רודף" יעוש"ה. ומבואר א"כ דהא דמותר ואף מצוה להרוג מוסר מדהוי רודף, וא"כ צ"ע בתוס' וברא"ש דס"ל דשייך לומר בזה ק"ו לענין ממונו, הא י"ל דדוקא "גופו" מותר ליקח מן העולם שכן עי"ז "יציל" לנמסר ממיתה וכש"כ הרא"ש גופא גבי מוסר דה"ט דמותר להורגו ולא דהוי מדין עונש, אולם ממונו אסור ליקח ממנו דהא ליכא בזה "הצלה" לנמסר הנרדף כלל, וא"כ מהו שכ' דהוי כ"ש מגופו, וצ"ע.
ונראה לפרש בזה עפי"ד הר"ן ותוס' בפ"ק דנדרים (ז:), דכ' בגמ' שם דעניות כמיתה שנאמר כי מתו כל האנשים וגו', וכ' הר"ן דע"כ דדתן ואבירם ירדו מנכסיהם ולכן נחשבו מתים [ולא מחמת שנסתמו או שלא היו להם בנים או שנצטרעו], דכיון שירדו מנכסיהם לא היו דבריהם נשמעים עכ"ד יעו"ש, וכ"כ תוס' עד"ז יעו"ש, וכ"כ ה"דעת זקנים מבה"ת" בשמות (ד, יט) "דכיון שירדו מנכסיהם אין בידם כח להרע לשום אדם" וכו' עכ"ד ע"ש. ולפי"ז אתי שפיר בדס"ל דמותר לאבד ממונו דלא גרע מגופו, שכן עי"ז שיקח ויאבד ממונו ירד מנכסיו וע"כ דלא יוכל יותר למסור ממון חבירו או ממונו שעי"ז לא יהיו דבריו נשמעים אצל המלכות, והוי כמצילו בא' מאבריו דגם בזה הוי ממש "הצלת הנרדף", והיינו דכיון שהתירו חז"ל לאבד ממונו והיינו דהוי כהפקר לכל דבר א"כ יבואו כל ישראל לזכות בממונו ורכושו שכן מי אינו מעוניין לזכות בממון הפקר וא"כ תיכף ירד מנכסיו דמתוך שהותרה הרצועה יבואו כולם ליקח ממנו, והבן בס"ד. וכן מצאתי בפנ"י בס"מ ב"ק שם (במהדורת בני תורה שי"ל עם הוספות מכתי"ק דהפנ"י) שג"כ הק' כן ותי' כש"כ אות באות יעוש"ה.
ולפי"ז נר' דלק"מ הכא מ"ט מותר "להרוג" ע"ה אפי' ביוהכ"פ שחל להיות בשבת וכו' ומאידך "ממונו אסור", שכן דוקא גבי "רודף" מותר מק"ו מדהוי עי"ז הצלה לנרדף בלקיחת ממונו דהמוסר דעי"ז ימנע מלמסור ומשא"כ הכא דלא יהיה הצלה למאן דהו אם יקחו לע"ה את ממונו, על כן שפיר אסור לגנוב ממנו בידים ומאידך מותר להורגו בידים, דדוקא להורגו מותר מדהוי "פיקוח נפש" מדהוי ליסטים וחשוד על הדמים כש"כ תוס' והרא"ש, והיינו דהוי בגדר "רודף", וא"כ הריגתו הוי "הצלה לנרדף", אולם לקיחת ממונו דליכא בזה "הצלה לנרדף" כלל גבי ע"ה על כרחך דאסור לגנוב ממנו, והבן בס"ד. ולפי"ז צ"ע בתוס' דס"ל דבע"ה "שחשוד על הדמים" אכן מותר לגנוב לממונו מדין הק"ו דאשכחן במוסר, הא אינו ענין זה לזה, דדוקא במוסר הוי ק"ו מדנחשב "שמצילו באחד מאבריו" ולא כן גבי ע"ה דליכא בזה הצלה כלל דאף אם יהיה "עני מרוד" ג"כ נר' שיהיה "חשוד על הדמים" וכו', וא"כ מהו דס"ל לתוס' דממונו מותר, וצ"ע.
