הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רבי יהודה ורבי מאיר"; "תנא קמא"="סתם משנה"
פסחים יח ע"א
אמר רב נחמן בר יצחק: תא שמע, פרה ששתתה מי חטאת - בשרה טמא, רבי יהודה אומר:
בטלו במעיה. ואי סלקא דעתך מכלים הוא דהדר ביה, אבל באוכלין כרבי יוסי ורבי שמעון סבירא ליה - אמאי בטלו במעיה לגמרי? נהי דטומאה חמורה לא מטמאו, טומאה קלה מיהא ניטמאו! - מאי בטלו במעיה נמי - בטלו מטומאה חמורה. אבל טומאה קלה מטמאו, מכלל דתנא קמא סבר טומאה חמורה נמי מטמאו? הא בשרה טמא קתני! - כולה רבי יהודה היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: פרה ששתתה מי חטאת - בשרה טמא, במה דברים אמורים - טומאה קלה, אבל טומאה חמורה - לא. שרבי יהודה אומר: בטלו במעיה. רב אשי אמר: לעולם בטלו במעיה לגמרי, משום דהוה ליה משקה סרוח.
1.
הגמרא מצטטת משנה במסכת פרה [פרק ט משנה ה]. "תנא קמא" סובר שפרה ששתתה "מי חטאת" [מים שעירבו בהם אפר פרה אדומה - שמטמאת] - בשר הפרה ששתתה נטמאת מחמת מים אלה שבגופה. מי חטאת הם "אב הטומאה" ומטמאים אפילו אדם וכלים.
2.
רבי יהודה חולק וסובר שאין מים אלה מטמאים את בשר הפרה ששתתה אותם מפני שהמים בטלו במעיה ואינם ראויים למי חטאת ולכן אינם מטמאים.
3.
הגמרא מביא מחלוקת זו כדי ללמדנו שרבי יהודה חזר בו לגמרי מדבריו הראשונים [בסוגיה הקודמת בדף יז עמוד ב], וסובר כרבי מאיר שמשקים אינם מטמאים אוכל מן התורה, אלא רק מדרבנן. ועל משקים שבמעי הפרה לא גזרו חכמים שיטמאו משום שהם דבר לא שכיח.
4.
הגמרא דוחה הראיה הזאת ואומרת שכוונת הביטוי "בטלו במעיה" שאמר רבי יהודה כוונתו שבטלו רק מטומאה חמורה אבל עדיין יש במים טומאה קלה.
5.
והגמרא מסבירה שכל המשנה היא שיטת רבי יהודה ["על ידי הסבר ה"חיסורי מחסרא" – באמצעות אות הקישור "ש" – שרבי יהודה אומר ...]
6.
רב אשי מסביר באופן שונה, שרבי יהודה סובר שבאמת בטלו המים לגמרי ואינם מטמאים כלל את בשר הבהמה אבל אין מכאן ראיה לדין של משקה שמטמא אוכל מהתורה, כי המשקה נהיה סרוח ולא מוגדר כלל כמשקה ואין נוהגת בו טומאת משקים.
7.
רמב"ם על משנה מסכת פרה פרק ט משנה ה:
[ה] יתבאר לך בפרק זה שמי חטאת שנפסלו מטמאין, ולפיכך אמר לא יגבלם בטיט לפי שיש בכך מכשול למי שיגע באותו הטיט ואינו יודע ויתטמא. ור' יהודה אומר משנתערבו בטיט בטל דינם ואינם מטמאין. ואמרו בספרי חטאת היא, מכאן אמרו פרה ששתת מי חטאת בשרה טמא מעת לעת, כלומר אם נשחטה בזמן ששתת או שנשחטה אחרי כן בכמה שעות פחות מעשרים וארבע שעות, אבל אם נשחטה לאחר עשרים וארבע שעות מששתת בשרה טהור, ולמדו לכך ממה שאמר היא, שדינה כדין החטאת ואפילו נשתנית בגוף הפרה או נתערבה בעפר. ואין הלכה כר' יהודה בשני הדברים.
הרמב"ם פוסק בפירוש המשנה שלא כרבי יהודה.
8.
רמב"ם הלכות פרה אדומה פרק טו הלכה ז:
פרה ששתת מי חטאת אף ע"פ שנשחטה בתוך כ"ד שעות בשרה טהור שנאמר למשמרת למי נדה, בזמן שהן שמורין אינן בטלין, אבל בזמן ששתאתן פרה בטלו שהרי אינם שמורין.
9.
כסף משנה הלכות פרה אדומה פרק טו הלכה ז:
[ז] פרה ששתת מי חטאת וכו'. שם פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעת לעת רבי יהודה אומר בטלו במעיה וסבר רב אשי בפרק קמא דפסחים (דף י"ח) דלרבי יהודה בטלו לגמרי דאפילו טומאה קלה לא מטמאה ופסק רבינו כרבי יהודה
הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כרבי יהודה באותה משנה. ועולה מאליה השאלה, שהרי הרמב"ם עצמו פסק שלא כרבי יהודה בפירושו למשנה [לעיל בסעיף 7]. אמנם ידוע שהרמב"ם - באופן עקרוני ולפעמים - במשנה תורה חזר בו לעומת פירושו על המשנה.
10.
המשך דבריו:
משום דאמרינן בספרי ובפירקא בתרא דמקואות דל"ח זקנים ור"י הגלילי ור"ט כולם סוברים כרבי יהודה:
הוא לא מתייחס במפורש לסוגייתנו אלא מסביר את הרמב"ם שפסק כרבי יהודה בגלל משנה במקוואות. למעשה זו תוספתא:
11.
תוספתא מסכת מקוואות (צוקרמאנדל) פרק ז:
הלכה יא:
פרה ששתתה מי חטאת ושחטה בתוך מעת לעת
זה היה מעשה
והיה ר' יוסי הגלילי מטהר ור' עקיבא מטמא
סייע ר' טרפון את ר' יוסי הגלילי
סייע ר' שמעון בן ננס את ר' עקיבא
סלק ר' שמעון בן ננס את טרפון סלק ר' יוסי הגלילי את ר' שמעון בן ננס סלק ר' עקיבא את ר' יוסי הגלילי
אחר זמן מצא לו תשובה אמר לו מה אני לחזור אמר לא לכל אדם אלא לך שאתה יוסי הגלילי
אומר לך הרי הוא אומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא כשם שמורים מי נדה ולא ששתתן פרה זו
היה מעשה ונמנו שנים ושלשים זקנים בלוד וטהרוהו באותה שעה קרא ר' טרפון המקרא הזה ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל ר' עקיבא ואני ראיתי והנה צפיר עזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ והצפיר קרן חזית בין עיניו זה יוסי הגלילי ותשובתו ויבא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האבל וירץ אליו בחמת כחו וראיתיו מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר את שתי קרניו זה עקיבא ושמעון בן ננס ולא היה כח באיל לעמוד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו זה יוסי הגלילי ולא היה מציל לאיל מידו
אלו שלשים ושנים זקנים שנמנו בלוד וטהרוהו:
כלומר, הרמב"ם מבסס את דבריו על התוספתא.
12.
ר' עובדיה מברטנורא מסכת פרה פרק ט משנה ה:
שלא יעשם תקלה לאחרים - שיגעו בטיט ויטמאו במי חטאת שבו:
ר' יהודה אומר בטלו - בטיט, ותו לא מטמא מאחר שגבלן:
מעת לעת - אם שחטה בתוך מעת לעת של שתייה. אבל שהתה טפי מהכי, נתעכלו במעיה:
רבי יהודה אומר בטלו במעיה - ואפילו שחטה בתוך מעת לעת בשרה טהור. ואין הלכה כר' יהודה בתרוייהו:
גם הרע"ב פוסק שלא כרבי יהודה.
13.
תוספות יום טוב מסכת פרה פרק ט משנה ה:
... רבי יהודה אומר בטלו - ואפילו טומאה קלה לא מטמאין. משום דה"ל משקה סרוח. גמרא שם.
וכתב הרמב"ם בסוף הל' פרה [הלכה ז'] שנאמר למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין אינן בטלין. אבל בזמן ששתאתן פרה בטלו. שהרי אינן שמורין. ע"כ.
ולהלכה העתיק דברי רבי יהודה דסיפא. ודלא כמ"ש בפירושו.
הוא מעיר על הסתירה בדברי הרמב"ם.
14.
המשך דבריו:
ואחריו נמשך הר"ב
וכתב הכ"מ משום דבספרי ובפ"ב דמקואות דל"ח זקנים ר"י הגלילי ור"ע כולהו ס"ל כר"י. ע"כ.
הוא מביא את הסברו של ה"כסף משנה".
15.
המשך דבריו:
ונמצא כתוב בתשובת הגאונים בשם רב צמח בר פלטוי דסתם מתניתין ר"מ. ור"מ ור"י הלכה כר"י. ע"כ.
והוא מביא נימוק נוסף: בתשובות הגאונים מובא שהלכה במשנה כרבי יהודה בפני הכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר.
נראה לי בפשטות שכוונת הגאונים היא שה"תנא קמא" במשנה הוא רבי מאיר ולכן הוא משתמש בכלל ש"הלכה כרבי יהודה" נגד רבי מאיר.
16.
המשך דבריו:
ודברי תימה הן בעיני. דא"כ כל היכא דפליג ר"י על סתם מתניתין הלכה כמותו. והא ודאי דליתא דלא אתמר הך כללא אלא היכא דלא סתם לן רבי:
והוא מקשה על זה: לפי דברי הגאונים יוצא שבכל משנה שבה חולק רבי יהודה על תנא קמא [כפי הפשט שבדברי הגאונים] הלכה תמיד תהיה כרבי יהודה. ועל זה חולק ה"תוספות יום טוב" וקובע שאין הלכה כרבי יהודה נגד "סתם משנה". הוא מכנה את "תנא קמא" כ"סתם משנה"!
