הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"לימא..."

פסחים כא ע"א

לימא מתניתין דלא כרבי יהודה, דאי רבי יהודה - הא איכא חמש דאינו אוכל, ומאכיל. דתנן, רבי מאיר אומר: אוכלין כל חמש, ושורפין בתחלת שש, רבי יהודה אומר: אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש, ושורפין בתחלת שש! ואלא מאי - רבי מאיר היא, האי כל שעה שמותר לאכול מאכיל? כל שעה שאוכל מאכיל מיבעי ליה! –
אמר רבה בר עולא: מתניתין רבן גמליאל היא. דתנן, רבן גמליאל אומר: חולין נאכלין כל ארבע, תרומה כל חמש, ושורפין בתחלת שש. והכי קאמר; כל שעה שמותר לאכול כהן בתרומה - ישראל מאכיל חולין לבהמה לחיה ולעופות

1.
תוספות מסכת פסחים דף כא עמוד א:

לימא מתניתין דלא כר' יהודה - אף לפי המסקנא לא אתיא כר' יהודה אלא הכי קאמר לימא מתני' דלא כר' יהודה אלא כר' מאיר ומסיק דכר' מאיר נמי לא אתי.

מתוס' משמע שמשמעות הביטוי "לימא..." תמיד היא: שאפשרות זו נשללת. ולכן אומר תוס', שבסוגייתנו הכוונה היא, שיש לשלול את האפשרות שמשנתנו לא כרבי יהודה אלא כרבי מאיר, והצירוף הזה נשלל, כי באמת משנתנו היא כרבן גמליאל.

2.
וראה ביתר הרחבה ופירוט ב"ילקוט ביאורים", עמוד ד: יש שסוברים שיש חריגים לכלל זה של תוס', שם, הערה סג. ושם, בהערה סה מעיר, מה הגמרא אומרת שתנא קמא הוא כרבי מאיר, הרי כך צריך באמת להיות, בגלל ש"סתם משנה" הוא רבי מאיר, [ואולי מכאן יש להוכיח ש"תנא קמא" איננו "סתם משנה", למרות שכאן תנא קמא הוא סתום ואין עליו מחלוקת במשנתנו, שהרי החלק הראשון במשנה עומד לעצמו!]