משלי הנפגע ממעשיו
פסחים כח ע"א
"אמר רב יוסף: היינו דאמרי אינשי: כפא דחט נגרא בגווה נשרוף חרדלא. (רש"י בפירוש ראשון: כפא דחטא נגרא - כף בזך שחקק האומן - בתוכו ישרוף את לשונו ואת חכו בחרדל).
אביי אמר: סדנא בסדני יתיב, מדויל ידיה משתלים. (סדנא - נגר עושה סד לשום בו רגלי אסירים, כמו ותשם בסד רגלי (איוב יג). מדויל ידיה משתלים - מהרמת ידו וממלאכתו משתלם שכרו, כשנמצא גנב).
רבא אמר: גירא (גיראה - עושה חצים) בגירי מקטיל, מדויל ידיה משתלים".
אביי העדיף משל אחר מאשר המשל שהביא רב יוסף מפי העם, מכיון שבנמשל – רבי יהודה לא נשרף בפיו בלבד, אלא שנשתתקה דרשתו – בדומה לאדם הנתון במאסר.
ורבא המשיל משל קשה אף יותר, משום שדרשת רבי יהודה נדחתה לגמרי.
בכל המשלים שהוזכרו לא הוזכר חטא. וקיימים משלים מסוג אחר – העוסקים בעונש שעל מעשה מתוך מחשבת זדון, כמפורש בפסוקים:
טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם... בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע (תהילים ט, טז-יז)
וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן תִּלְכְּדוֹ... (תהילים לה, ח).
חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ. חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה (תהילים לז, יד-טו).
כֹּרֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב (משלי כו, כז).
חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ. מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם (קהלת י, ח-ט, ע' ראב"ע).
גם בתורה מרומז אופן זה, כדברי רבי אלעזר במסכת סוטה דף יא ע"א: "מאי דכתיב: כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם (שמות יח, יא)? בקדירה שבישלו בה נתבשלו".
קיימים משלים גם על אופן דומה, שלישי בסוגו, כאשר אין המדובר במעשיו של אדם הפוגעים בו, אלא באדם הפוגע בקבוצה ממנה בא, במסכת סנהדרין דף לט ע"ב:
"אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר: עובדיה גר אדומי היה, והיינו דאמרי אינשי: מניה וביה אבא {מתוך היער} ניזיל ביה נרגא {יוכנס כידית לגרזן שיכהו}. (שמואל ב' ח, ב) וַיַּךְ {דוד שמזרע רות} אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: היינו דאמרי אינשי, מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא. כי אתא רב דימי אמר: ירך מתוכה מסרחת".
