דיוק וחידוש ברש"י
מסכת פסחים דף יב
עמוד ב
רש"י ד"ה זמן סעודה לכל היא. והכל בקיאים בה: לודים ולסטים. רעבתנים הן אלא שהליסטים נעורין כל הלילה וישנים שחרית שעה ראשונה ואוכלין בשניה: יורשין. לאו משום רעבתנות אלא הואיל ולא עמלו בו:
במסכת שבת דף י ע"א מובאת ברייתא זו ת''ר שעה ראשונה מאכל לודים שניה מאכל ליסטין שלישית מאכל יורשין רביעית מאכל פועלין חמישית מאכל תלמידי חכמים ששית מאכל כל אדם וכו' ושם איתא ברש"י בלשון זה -
לודים. אומה שקורין קנלינ"ש ואוכלי אדם הן והם רעבתנין: מאכל יורשים. יורשי הון רב שלא טרחו בו ואין עסוקים ודואגין לשוט אחרי מזונות ולעסוק במלאכה:
וצריך להתבונן מדוע רש"י לא מפרש שם מדוע ליסטים אוכלים בשעה שניה כי הרי לודים רש"י אינו חוזר ומסביר מה הם כי סומך עצמו שכבר פירש ואין לו צורך להוסיף, עוד צריך להבין מדוע לגבי יורשים חוזר ומפרש בקצרה ומדוע רש"י מוסיף גבי יורשין לאו משום רעבתנות, ומתוך זה יובן יותר שהיה לרש"י עניין לומר כאן במסכת פסחים שהלודים וליסטים הם רעבתנים אבל יורשין לא,
ונראה לומר שהסיבה שבמסכת שבת לא פירש רש"י ליסטים כי שם העיקר בסוגיה בהבאת הברייתא היה לדעת שיש שעות מסוימות לאכילה לכל מיני סוגי אנשים והרי כל אחד יודע מה הם ליסטים, אבל לודים רש"י נצרך להסביר מה הם, וכן רש"י האריך להסביר מדוע ליורשים יש זמן מיוחד לאכילה, שאין טורחים בו ואין עסוקין ודואגים לשוט אחר מזונות ואין עסוקין במלאכה וע"כ עיתם בידם ויכולים להקדים לאכול לפני שאר בני אדם,
אבל כאן הביאה הגמרא את הברייתא הזו כדי להוכיח ששעה רביעית היא זמן סעודה לכל ורש"י הוסיף לומר - והכל בקיאין בה, דרש"י רצה לומר שהבקיאות בזמן זה נובעת מידיעה והרגל ולא מהרגשה שרעבים, דהיה יכול רש"י לומר זמן סעודה לכל - והכל צריכין לאכול, וידיעה זו היא ידיעה יותר חזקה מהרגש שלא משתנית משום דבר וכולם יודעים בה אף מי שלא אוכל בשעה זו כי הרי כאן בער"פ כולם (גם יורשין פועלים ות"ח) צריכים לדעת מתי שעה רביעית כדי לא להיכשל באיסור אכילה לאחר מכן, וע"כ רש"י מסביר שלודים וליסטין מקדימים לאכול לפני שהגיע הזמן מפני שרעבתנים הם ומאחר שהלודים והליסטין מקדימין מפני רעבתנות כי הרי לא הגיע הזמן שהגוף צריך באכילה וע"כ נקראים "רעבתנים" הוצרך רש"י לומר שיורשים אינם רעבתנים, ובשעה שלישית הגיע הזמן לאכול על פי טבעיות האדם, וע"כ הם אוכלים מיד כי אינם צריכים לטרוח על פרנסה ואוכל, וכל זה בכדי שנתבונן לסיבת הידיעה של שעה רביעית,
ולכאורה על פי דיוק זה ברש"י אולי אפשר לומר שגם לגבי עדות על דבר שהיה בשעה רביעית גם שייך לומר שאין לטעות בה כי הכל בקיאין בשעה רביעית וזה אולי היפך דברי תוס' בד"ה ארבע זמן סעודה לכל היא. לא שייך האי טעמא אלא לענין אכילה אבל לענין עדות לא: דלכאורה כוונת תוס' היא היא לומר שידיעת שעה רביעית היא רק לגבי אכילה.
עוד נופך קטן בשולי הדברים אפשר לדייק בדברי רש"י שהאריך בסיבת אכילת הליסטין בשעה שניה מפני שנעורין כל הלילה וישנים שעה אחת ואוכלין בשניה ומה הוצרך דווקא כאן לפרט חילוק זה שבין לודים לליסטין ודי לו לומר שרעבתנים הם ואלו רעבתנים מאוד ואוכלים בראשונה דהרי הם אוכלי אדם כדפירש בשבת ואלו רעבתנים פחות מכך ואוכלים בשניה, אלא שכאן רומז רש"י שאף כאן בערב פסח שיש הרבה שניעורים כל הלילה ועסוקים בבדיקת חמץ הרי דגם הם לא צריך להקדים ולאכול דהרי קורא לליסטים רעבתנין שאוכלים בשניה אף שהיו נעורין כל הלילה, ומכאן ביותר חוזק יש לומר ששעה רביעית היא זמן סעודה לכל ולא משתנית משום גרמא וסיבה.
