הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכתא
פסחים ל ע"א
אמר רבא: הלכתא, חמץ בזמנו, בין במינו בין שלא במינו - אסור במשהו, כרב. שלא בזמנו, בין במינו בין שלא במינו - מותר, כרבי שמעון. ומי אמר רבא הכי? והאמר רבא: רבי שמעון קנסא קניס, הואיל ועבר עליו בבל יראה ובל ימצא! - הני מילי - בעיניה, אבל על ידי תערובת - לא. ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: כי הוינן בי רב נחמן, כי הוו נפקי שבעה יומי דפסחא, אמר לן: פוקו וזבינו חמירא דבני חילא.
1.
בש"ס מופיע כ- 38 פעמים הביטוי "אמר רבא הלכתא". ברוב הפעמים מדובר שרבא מכריע הלכה במחלוקת שקדמה לו - מחלוקת תנאים או מחלוקת אמוראים.
2.
האם הכוונה שרבא עצמו אמר את הביטוי "הלכתא" או שעורך הגמרא שיבץ בדברי רבא את הביטוי "הלכתא" ללמדנו שכך הפסק הסופי גם מבחינת עורך הגמרא.
3.
לעיל [דף כט עמוד ב] הגמרא הביאה גם את דעת שמואל וגם את דעת רבי יוחנן, ולכאורה הלכה צריכה להיות כרבי יוחנן. ובכל אופן הפוסקים מביאים את דינו של רבא ומשמע שהסתמכו על הביטוי "הלכתא".
4.
רא"ש מסכת פסחים פרק ב סימן ה:
ה [דף ל ע"א] אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור ומדלא קיהיב שיעורא שמע מינה דבמשהו קאמר *ושלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש דר"ש לא קניס אלא היכא דאיתא בעיניה אבל ע"י תערובות לא קניס אפי' שהיה בעיניה ונתערב אחר הפסח...
5.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ה:
חמץ שנתערב ה בדבר אחר תוך הפסח בין במינו בין שלא במינו הרי זה אוסר בכל ו שהוא, וחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אף על פי שהוא אסור בהנייה * אם נתערב בין במינו בין שלא במינו הרי זה מותר לאכלו אחר הפסח, שלא קנסו ואסרו אלא בחמץ עצמו אבל התערובת מותרת באכילה לאחר הפסח.
6.
הגהות מיימוניות הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ה:
[ה] פרק כל שעה אמר רבא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו במשהו כרב שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש ומי אמר רבא הכי והאמר רבא ר"ש קנסא הוא דקניס הואיל ועבר על בל יראה ובל ימצא ה"מ בעין אבל ע"י תערובת לא, ע"כ:
[ו] אבל ר"ת ושאלתות פוסקים שחמץ בפסח בששים כשאר איסורים שבתורה ולא היו גורסים בספרים שלהן במשהו בפ' גיד הנשה ובפ' בתרא דע"ז וקצת ראיה לדבריהם שלא הוציאו חכמים מכלל אלא טבל ויין נסך.
ואין לי להאריך דלא קיי"ל כך וכל הגאונים כאחת פוסקים כרבא דהכא ואפילו ר"ת גופו לא רצה להקל בדבר ולעשות מעשה אך כשנמצאת חטה בתרנגולת מבושלת בפסח לא היה מתירה אמנם היה מתיר להשהותה עד לאחר הפסח.
ומבבל שלחו שיש ספרים ישנים שיש קבלה בידם שהם מימות רב אשי וכתיב בהן במשהו ס"ה.
הדיון בפרשנים הוא לגבי כמות החמץ שאוסרת את התערובת. אבל מודגש שפוסקים כרבא. הרמב"ן מסביר שפוסקים כרבא כי מחמיר בחמץ בפסח יותר משאר איסורים, ובשאר איסורים פוסקים באמת כרבי יוחנן ומיושבת שאלתנו לעיל. [אמנם בתוס' מובא שרבא כן פוסק כרבי יוחנן ולא גורסים בגמרא "במשהו כרב"]
7.
ונראה שאפשר לומר, שזוהי משמעות הביטוי "הלכתא" שבדברי רבא, דהיינו, יש הלכה מיוחדת בחמץ בפסח ולכן הלכה כ"רב" ולא כרבי יוחנן ומתאים לעובדה שרבא אמר את הביטוי "הלכתא", אבל יתכן עדיין לומר שעורך הגמרא כתב את ה"הלכתא" להדגיש שיש כאן הלכה מיוחדת!
