הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"ואזדא... לטעמיה"; רב ושמואל הלכה כשמואל?

פסחים ל ע"א

אמר רב: קדירות בפסח ישברו. ואמאי? לשהינהו אחר הפסח, וליעבד בהו שלא במינן! - גזירה דילמא אתו למיעבד בהו במינו. ושמואל אמר: לא ישברו, אבל משהי להו לאחר זמנו, ועביד בהו בין במינו בין שלא במינו. ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל להנהו דמזבני כנדי: אשוו זביני אכנדיכי, ואי לא - דרשינא לכו כרבי שמעון. - ולידרוש להו, דהא שמואל כרבי שמעון סבירא ליה! - אתריה דרב הוה. .

1.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכה כה:

כל כלי חרש שנשתמש בהן חמץ בחמין בין בכלי ראשון כגון קדרות, בין בכלי שני כגון קערות, בין שהיו ו משוחין ושועין באבר שעושין אותן כעין זכוכית, בין שהיו חרס כמה שהן, אין משתמשין בהן במצה אלא מניחן לאחר הפסח ז ומבשל בהן.

מהרמב"ם משמע שפסק כשמואל נגד רב, וקשה, שהרי הכלל הוא שהלכה כרב באיסורים!

2.
הגהות מיימוניות הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכה כה:

[ז] כשמואל ודלא כרב דאמר ישברו וכן י"ל כר' שמעון וכן פסק רבא,

משמע מדבריו שמכיון שהגמרא אומרת ששמואל סובר כרבי שמעון [בסוגיה הקודמת] ורבא גם פסק כך [בתחילת העמוד], משמע אם כן, שרבא פסק כשמואל ולכן הלכה כמותו.

3.
אם הדברים הנ"ל נכונים יוצא שהכלל שהלכה כרב באיסורים נגד שמואל תקף רק אם אמוראים מאוחרים לרב ושמואל לא סוברים במפורש כשמואל!

4.
ונראה להוסיף:
הגמרא מעירה "ואזדא שמואל לטעמיה" ולא אמרה כך לגבי "רב". אולי משמע מכך שכך פוסקת "סתמא דגמרא".

5.
ועוד יש לומר, הביטוי "ואזדא... לטעמיה" בסוגייתנו משמעו שבגלל דברי שמואל בסוגייתנו לכן שמואל נהג כך בעובדה המובאת כאן.
וכנראה ש"סתמא דגמרא" מביאה "הלכה למעשה" ששמואל נהג כשיטתו בפועל, ובגלל ש"מעשה רב" לכן כך הלכה - כשמואל. [כמובן שיש לדון בעניין שהגמרא מדברת על פסקו של שמואל במקום רבנותו של "רב"]