הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"והלכתא"

פסחים ל ע"ב

אמר ליה רבינא לרב אשי: הני סכיני בפסחא היכי עבדינן להו? אמר ליה: לדידי חדתא קא עבדינן. - אמר ליה: תינח מר דאפשר ליה, דלא אפשר ליה מאי? - אמר ליה: אנא כעין חדתא קאמינא; קתייהו בטינא, ופרזלייהו בנורא, והדר מעיילנא לקתייהו ברותחין. והלכתא: אידי ואידי ברותחין, ובכלי ראשון.

1.
רב אשי העביר את הסכינים באש, וה"הלכתא" קבעה שאין צורך, אלא אפשר להסתפק בהגעלה ברותחים בכלי ראשון.

2.
בפשטות ה"והלכתא" נאמרה אחרי תקופת רב אשי ורבינא, וה"והלכתא" חולקת על רב אשי.

3.
תוספות מסכת פסחים דף ל עמוד ב:

והלכתא אידי ואידי ברותחין - תימה דתניא בתוספתא דע"ז הסכין והשפוד והאסכלא מלבנן באור ובפרק קמא דחולין דף ח: ושם) אמר כגון שליבנה באור אלמא צריך ליבון
ותירץ ר"ת דאמר בירושלמי דמיירי בסכינים ארוכים שצולין בהם בשר דומיא דשפוד וכן ההוא דחולין
ועוד יש לחלק בין התירא בלע ובין איסורא בלע כדמחלק רב אשי בשילהי מסכת ע"ז
והא דמצריך להו רב אשי הכא ליבון מחמיר על עצמו היה.

לפי תוס' יוצא שרב אשי לא חולק על ה"והלכתא", אלא שרב אשי החמיר על עצמו למרות שידע שמעיקר הדין אין צורך באמת בליבון אלא די בהגעלה. ויש דיון רחב בפרשנים ובהלכה בעניינים אלה [ראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים קעד-קעה].

4.
אולם ראוי להעיר שלפי פשט הסוגיה משמע שה"והלכתא" חולק על רב אשי, וכך בדרך כלל אומרים שאת הביטוי "והלכתא" [בדרך כלל בכל מקום בש"ס] כתבו בדורות מאוחרים יותר לרב אשי [וכך מתלבט כאן הרב זיני בספרו "רבנן סבוראי" עמוד 190].

4.1
חשוב לציין, שיש הבדל גדול בין הביטוי "והלכתא" שעליו אנו מדברים לבין הביטוי "הלכתא" [בלי ה"ו"] שהרבה פעמים אומרים אותו אמוראים מסויימים [ראה במקום אחר על דף זה בגמרא].

4.2
אולם ברור שלפי תוס' יתכן לומר שרב אשי עצמו אומר את דינו שלו לחומרא, ואז הוא – רב אשי – מוסיף ואומר: אבל מעיקר הדין "והלכתא..."!