הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רבי... אומר"; "הלכה כרשב"ג במשנתנו"
פסחים לא ע"ב
משנה. חמץ שנפלה עליו מפולת - הרי הוא כמבוער. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו.
גמרא. אמר רב חסדא: וצריך שיבטל בלבו. תנא: כמה חפישת הכלב - שלשה טפחים. אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: הא דאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע - מי בעינן שלשה טפחים או לא? - אמר ליה: הכא משום ריחא - בעינן שלשה טפחים, התם משום איכסויי מעינא הוא, ולא בעי שלשה. וכמה? אמר רפרם בר פפא מסיכרא: טפח.
1.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה יא:
כיצד ביעור חמץ כ שורפו או פורר וזורה לרוח או זורקו לים, ואם היה החמץ קשה ואין הים מחתכו במהרה הרי זה מפררו ואחר כך זורקו לים,
וחמץ שנפלה עליו מפולת ונמצא עליו עפר שלשה טפחים או יתר הרי הוא כמבוער
וצריך לבטל בלבו אם עדיין לא נכנסה שעה ששית...
בפשטות הרמב"ם פוסק כרשב"ג וכברייתא שמפרטת את ההגדרה של "כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו" לעומק של שלושה טפחים. כמו כן הרמב"ם פוסק כרב חסדא שקבע שאמנם במקרים שבמשנה אין צורך לבער מפני ש"הרי הוא כמבוער", אבל חייב לבטל את החמץ.
2.
ויש להעיר:
2.1
האם רשב"ג במשנתנו חולק על תנא קמא, שלפי תנא קמא מדובר בכל דבר שמוגדר כ"מפולת" ואולי ניתן לאומדן של חכמים בכל דור, ורשב"ג חולק ותולה זאת ביכולת החיפוש של כלב, והברייתא מיקדה יותר – שלשוה טפחים.
הראיה שמדובר במחלוקת היא מהניסוח: "רבן שמעון בן גמליאל אומר".
2.2
אולי רשב"ג בא לפרש את דברי "תנא קמא", וכל המשך ההסבר הוא כבסעיף הקודם.
2.3
אם אמנם רשב"ג חולק על תנא קמא יוצא שנפסקה הלכה כרשב"ג.
3.
רמב"ם על משנה מסכת פסחים פרק ב משנה ג:
וכל שאין הכלב יכול לחפש אחריו, הוא שיהא עליו גובה שלשה טפחים, ובתנאי שיבטל בלבו.
ואין רבן גמליאל חולק אלא מפרש היאך הוא דין המפולת.
מהרמב"ם בפירוש המשנה משמע בבירור כאפשרות 2.2 לעיל.
4.
ר' עובדיה מברטנורא מסכת פסחים פרק ב משנה ג:
... הרי הוא כמבוער - ואף על פי כן צריך לבטלו, שמא יפקח הגל במועד ונמצא עובר עליו...
הוא מדגיש שהדין של רב חסדא נועד למנוע חשש שמא יפקח את הגל במועד ואז יימצא החמץ. משמע מדבריו שעצם המפולת לא מבערת את החמץ שמתחתיו אלא כנראה החמץ לא גלוי באופן שניתן פיסית לבערו, וחכמים לא חייבו אותו לסלק את המפולת כדי בער את החמץ.
5.
תוספות יום טוב מסכת פסחים פרק ב משנה ג:
...רשב"ג וכו' - כתב הרמב"ם לא בא לחלוק אבל ביאר דין המפולת איך הוא ע"כ. ואף על גב דתנן בלישנא דפליג אשכחן טובא כה"ג וכתבתים במ"ו פ"ג דבכורים.
הוא מעיר שלפי הניסוח במשנה היה צריך לומר שרשב"ג חולק על תנא קמא. על כך הוא עונה שהניסוח לא מחייב ויש הרבה יוצאים לכלל הקובע, שהניסוח של "רבי... אומר" מעיד שבא לחלוק.
6.
ואלה דבריו שם:
תוספות יום טוב מסכת ביכורים פרק ג משנה ו:
אבל אחרי שמצאתי הרבה ששנוים בל' מחלוקת ולא באו אלא לפרש. מהם בפ"ב דפאה ובפ"ו דדמאי. וריש ערלה. ופ"ק ופ' י"ג ופט"ו דשבת. ופ"ב דפסחים וריש פ"ג דביצה ופ"ק דתענית ופ"ד דמגילה. ופ"ק דחגיגה ופ"ו דכתובות. ועוד במנחות חולין וערכין וכלים ומקואות. ועיין מה שכתבתי בשם הרמב"ן בפ"ז דנדרים מ"ג. ואחרי שכן הנה גם במשנתנו צ"ל דר' יהודה לא בא לחלוק אלא לפרש דברי ת"ק דזהו שאמר עודהו הסל על כתפו קורא מהגדתי עד וכו'.
כנראה מה שמסמן כ"ופרק ב דפסחים" מתכוון לסוגייתנו:
7.
המשך דיונו בסוגייתנו:
וגם מכאן ראיה למ"ש במשנה ז' פ"ח דעירובין בענין כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו וכו' דלא קי"ל כההוא כללא. דאי כללא הוא למה לו להרמב"ם לכתוב שאינו חולק. הא אפילו יחלוק הלכה כמותו:
והוא מעיר הערה חשובה נוספת: יש כלל הקובע ש"הלכה כרשב"ג במשנתנו", כלומר בכל משנה [ולא בברייתא] שמוזכרת בה דעתו של רשב"ג - הלכה כמותו. בעל התויו"ט חולק על כלל זה, ומוכיח זאת מדברי הרמב"ם כאן. כי אם הלכה כרשב"ג בכל משנה הרי שגם אם היה חולק על "תנא קמא" הלכה היתה כמותו [הערה: ואם נאמר ש"תנא קמא" נחשב כרבים הרי שכלל זה שהלכה כרשב"ג במשנתנו תקף אף נגד רבים] ומדוע הרמב"ם כתב שהלכה כמותו במשנתנו בגלל שבא להסביר את תנא קמא ולא לחלוק עליו.
7.1
על הערתו האחרונה ראוי לציין שמובא ב"דקדוקי סופרים", הערה צ, שיש גירסה במשניות של "רבן גמליאל" במקום "רשב"ג", וממילא, לא קשור כלל לכלל של "הלכה כרשב"ג במשנתנו"
8.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קלג עמוד ב:
ת"ש דא"ל שמואל כו' - אלמא פליגי רבנן עליה מדקאמר שמואל הכי דאי לא תימא הכי שמואל דאמר כמאן והכי הלכתא כרבנן דקם שמואל כוותייהו
ואע"ג דא"ר יוחנן הלכה כרשב"ג בכ"מ במשנתנו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה
שמואל לית ליה האי כללא
וגם רבא דקאמר במסכת ע"ז בפרק חמישי (עבודה זרה דף סט:) הלכה כרשב"ג לית ליה נמי האי כללא
הלכך כל כללות שבגמרא כגון הלכה כסתם משנה הלכה כר"ע מחבירו כר' יוסי מחבירו כרשב"ג במשנתנו ר"א ור' יהושע הלכה כר' יהושע ר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה וכן ר"מ ור' יהודה הלכה כר"י כולהו קי"ל הכי בר מהיכא דמפרש גמרא דלית הלכתא הכי.
הרשב"ם מעיר שהכלל של הלכה כרשב"ג במשנתנו נאמר על ידי רבי יוחנן אבל לא התקבל על ידי שמואל ולא על ידי רבא.
8.1
וקצת קשה, שהרי הכלל המקובל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד שמואל וכיצד רבא חולק על רבי יוחנן.
8.2
אולי על פי המשך דברי הרשב"ם, ש"היכא דמפרש גמרא דלית הלכתא הכי", כלומר, למעשה רשאית הגמרא ["סתמא דגמרא"? "עורך הגמרא"? או אף כל אמורא בפני עצמו – כמו רבא] לחלוק על קודמיו או יותר נכון לומר שרשאי הוא לפסוק בניגוד לקודמיו [ולכן אולי הכלל שהלכה כבתראי?], ואולי כל ההתלבטות לעיל היא רק לגבי הנושא של קביעת כללים ולא על דינים ספציפיים-נקודתיים.
9.
לסיכום: אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור רצ:
יט. כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל. כלל זה אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו, חוץ משלשה דברים677, והם: ערב678, צידן679, והמחלוקת האחרונה בראיה680. ואמרו טעם בירושלמי לעיקר הכלל לפי שרבן שמעון בן גמליאל היה אומר הלכות קצובות מפי בית דינו681, היינו הלכות עיקרות ומקובלות682 ופסוקות683, ומכיון שאמר מפי בית דינו, שהיו רבים, לכן הלכה כמותו אף נגד רבים684. אמוראים אחרים חולקים על כלל זה685.
להלכה נחלקו ראשונים: יש סוברים הלכה כרשב"ג במשנתנו חוץ מאותם שלשה דברים686, ויש חולקים על כלל זה וסוברים שלאו דוקא הוא687 ואינו עיקר688, ואין סומכים לפסוק כמותו אלא במקום שיש טעם לדבריו689 וראיה וסיוע690 או כשיראה מהתלמוד מה שיורה על זה, ומה שלא נראה מהתלמוד ראיה עליו נפסוק כדברי הרבים691, ויש שהוסיפו שלא נשנה הכלל רק לענין שאין הלכה כמותו באותם שלשה הדברים692, אבל לא לענין שבזולתם הלכה כמותו693. כשיש סתם משנה כרבן שמעון בן גמליאל, לדברי הכל הלכה כמותו694.
