סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 836
"כדתניא עם הכל אדם רוחץ חוץ מאביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו"
פסחים נא ע"א
[וכן הוא במרדכי וברמ"א אבה"ע סי' כ"ג ס"ו ומש"כ שם "אחיו" כ' בביאור הגר"א דהוא טעות סופר וצ"ל חמיו וכן הוא בבית שמואל שם אבל גירסת הרי"ף והרא"ש, אביו חמיו ובעל אחותו וכפי' רש"י והר"ן וכן הוא באגודה] ור' יהודה מתיר באביו מפני כבוד אביו וה"ה לבעל אמו. ואתו אינהו וגזור בשני אחין משום בעל אחותו. תנא תלמיד לא ירחץ עם רבו ואם רבו צריך לו מותר. וכ' רש"י דהאיסור לרחוץ עם אביו הוא משום חשש הרהורא ור' יהודה דמתיר באביו מפני כבוד אביו היינו שמשמשו במרחץ. ובמאירי כתב דבאביו האיסור מחשש פריקת עול יראה ואשר ע"כ אם היה אביו צריך לו לשמשו מותר.
ועי' רמב"ם רי"ף ורא"ש שהביאו להך דינא דגמ' הנ"ל ואולם בטור וב"י השמיטוהו וצ"ב טעם הדבר.
והנה הרמ"א באבה"ע (סי' כ"ג ס"ו) הביא מהאגודה ד"נהגו עכשיו היתר בדבר הואיל ומכסין ערוותן בבית המרחץ ליכא למיחש להרהורא" וביו"ד (רמ"ב ס' ט"ז) כ"כ אף גבי רבו דכן המנהג פשוט להכנס עם רבו ואביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו למרחץ אע"פ שבגמ' אסרו כולם והכל הוא מטעם דעכשיו הולכים במכנסיים ועי' בפת"ש משכ"ב.
במהר"ם חלאווה כתב בשם התוס' דהא דאין רוחצין עם אביו וחמיו "הני מילי במרחץ יבש שמגולין אבל בנהר או בחמי טבריא שמכוסין במים מותר וכן עמא דבר".
בשו"ת פתחא זוטא (אבה"ע סי' ח') כתב דהא דאין רוחצין וכו' היינו דווקא ביחידות כשאין שם אלא אב ובנו אבל לא במקום רבים.
עוד אמרי' בגמ' שם: תנייא תלמיד לא ירחץ עם רבו ואם רבו צריך לו מותר. ופרש"י תלמיד לא ירחץ עם רבו שצריך להתבייש מכבודו וממוראו ואם רבו צריך לו שישמשנו במרחץ ע"כ.
וכתב רבנו ירוחם דאם היה התלמיד במרחץ קודם לרבו ובא רבו לשם א"צ לצאת. ולמד זה מדברי המרדכי דאם היה הישראל קודם במרחץ ואח"כ באו עכו"ם שם א"צ לצאת. והרמ"א ביו"ד (רמ"ב סל"א) הביא דברי רבינו ירוחם להלכה.
וכ' הב"ש באבה"ע (סי' כ"ג סק"ה) דדווקא ברבו הכי דינא אבל באביו דאיסורא משום הרהור הוא. משום הכי אסור אפי' אם הוא כבר במרחץ.
ואולם בש"ך נשאר בצ"ע ע"ד רבינו ירוחם, דיש לחלק דדווקא התם דטעמא הוא כדכתב המרדכי שהוא בא בגבולו וזה לא שייך בכבוד רבו עכ"ד.
אמרי' בגמ' דרבי יהודה מתיר באביו מפני כבוד אביו ובחקרי לב (יו"ד סי' צ"ח) העיר דמוכח מהא דלא התיר כן אף בחמיו דמשמע שאין אדם חייב לשמש את חמיו ושאין חיוב כיבוד בחמיו כמו באביו וכדברי הב"ח (יו"ד ס' ר"מ והעתיקו הש"ך שם והסכימו לזה הבאה"ט, ערוה"ש פת"ש וחי"א אבל בשד"ח כ' דמוכח בב"י שלמד בדעת הטור דחיובו ככבוד אביו ושכן דעת הט"ז עיי"ש, וכן מבואר בחרדים פ"ה מ"ע מהתו' התלויות בפה וכ"כ בלבוש ומדרש תלפיות) ודחה החק"ל די"ל שכיון דחיוב זה מדרבנן לא רצה להתיר הרהור ערוה וביותר להרי"ף והרא"ש דלא גרסי וה"ה לבעל אמו וא"כ י"ל דדווקא בכבוד אביו דאלים טפי התיר רבי ר"י לבד עכ"ל.
(ש.א. חזנוביץ)
