מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם מותר לכתחילה להתרפאות ע"י רופא
פסחים נו ע"א
גנז ספר רפואות והודו לו. ופירש"י דה"ט לפי שלא היה ליבם נכנע על חולים אלא מתרפאין מיד, עכ"ל ע"ש. וכ"כ רש"י בפ"ק דברכות (י:) דה"ט שגנזו חזקיה "כדי שיבקשו רחמים" ע"ש.
ומדוייק דעצם מה שהיו מתרפאים ע"י אותם רפואות היה כדין מצד "החולה" שהלך להתרפאות בזה ולא אמרי' דאסור מדמחזי "כסותר גזירת מלך". ורק מדלא היה ליבם נכנע לקב"ה גנזו, אך אם היה ליבם נכנע אכן לא היה גונזו. וה"ט מדאיתא בפ"ט דברכות (ס.) ובפ"ח דב"ק (פה.) דתנא דבי רבי ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות, ויעו"ש בב"ק ברש"י ובתוס' דקמ"ל דלא אמרי' דנראה כסותר גזירת מלך יעו"ש. וכן יעוי' הכא בפיה"מ לרמב"ם דבי' דה"ט דגנזו חזקיה והודו לו חכמי דורו, לפי שהיה כתוב בו דברים להתרפאות שלא התירה התורה להתרפאות בהן וכו', ועוד שמא היה כ' בו "סם המות" שע"י שמרקחים אותו יהיה רפואה לאדם פלוני והיו בנ"א ממיתים בזה ולכן גנזם וכו', ע"ש. וא"כ מדוייק כנ"ל דבלי טעמים אלו שלא היה גונזם, דהא הוי לכתחילה להתרפאות ע"י "רפואות" וע"י "רופא" וכש"נ בס"ד.
ויעוי' בשו"ת "אגרות משה" או"ח ח"ג [תשובה צ'] דנסתפק בדהותר לרופא לרפאות, וז"ל וא"כ אפשר שמה שהתורה התירה וגם חייבה לרפא אינו משום דקמ"ל דלא הוי כסותר גזירת המלך מטעם דאמרי' דגזירת המלך היתה רק שיחלה עד שימצאו את הרופא וכו' ע"ש אלא שאף שהוא בעצם כסותר גזירת המלך התירה תורה לרפאותו וגם חייבה, וכמו שמותר לבטל גזירת המלך כדמצינו בכל התפלות שבקראי וכו' ע"ש, אך אף אם נפרש דהקמ"ל הוא שאינו כסותר גזיה"מ משום דהגזירה היתה רק על הזמן עד שישיגו את הרופא והרפואה ועל ההשתדלות והפסד הממון וכו' עכ"ל, ויעו"ש שדן אם מותר לעשות זריקה ע"י מחט כדי שאדם יוכל לצום ביוהכ"פ דלצד א' דהוי סותר גזה"מ ומ"מ הותר לצורך רפואה א"כ לפי"ז יהיה אסור ליקח זריקה שלא לצורך רפואה שכן הוי סותר גזיה"מ וליכא היתר ע"ז, אך לצד ב' לא יהיה בזה איסור יעו"ש. אולם צ"ע אמאי אף לצד ב' ליכא איסור בזה הא י"ל דאכן בעלמא הוי "סותר גזירת המלך" דהקב"ה עשה שגופו לא יכול לצום וכיו"ב וא"כ אין להשתדל ע"י זריקה וכיו"ב שיכול לצום שכן רצון הקב"ה שלא יוכל לצום דדוקא לצורך רפואה קמ"ל שאינו סותר גז"מ אך בעלמא דליכא דרשה אכן סותר גז"מ, ולא פירש שם האג"מ אמאי לצד זה יהיה מותר, וצ"ע.
והנה מלשון רש"י בב"ק שם מדוייק כצד ב' דקמ"ל בורפא ירפא שרפואת הרופא אינו סותר לגה"מ, דכ' בזה"ל נתנה רשות וכו' ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי עכ"ל, ודו"ק בזה. אולם בדעת הרשב"א נר' דס"ל כצד ב' דאינו סותר כלל לגז"מ, דיעוי' בשו"ת הרשב"א ח"א [תשובה תיג'] דכ' בד"ה ואולם הבטחון וכו' בזה"ל ומי שהשיגו החולי אינו סומך על הנס [אסור לו לסמוך על הנס] שלא לשאול ברופאים ולהתעסק בדברים המועילים בין בדברים הטבעיים בין בסגולות, והוא אמרו ורפא ירפא ז"ל מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, ואמרם נתנה רשות לומר שאין זה הפך מה שהזהירה התורה בהשגחה, ובגדר זה נכנסו כל דרכי הרפואות וכו' עכ"ל ע"ש, ובד"ה ולא עוד וכו' כתב עוד בזה"ל ומותר לבטוח באדם והוא שלא יסור לבו מן השם, ואמרו ארור הגבר אשר יבטח באדם ומה' יסור לבו, אך לבטוח בשם ושיעשה לו תשועה ע"י האיש הפלוני מותר ומצוה וכו' עכ"ל ויעו"ש שהאריך בכ"ז, ומבואר להדיא כצד ב' דקמ"ל שאינו נראה כסותר גה"מ ואדרבה זהו גזירתו ורצונו ית"ש שישתדל ויתעסק ברפואתו, ודו"ק. וכן משמע ברמב"ן בתו"ה [והובא בחי' הרמב"ן בפ"ח דב"ק שם] כצד ב', דכ' בזה"ל ומסתברא דהא דאמרי' נתנה רשות לרופא לרפאות לומר וכו' א"נ שלא יאמרו הקב"ה מוחץ והוא מרפא וכו' עכ"ל ע"ש, ומשמע כנ"ל דקמ"ל שאינו נראה כסותר גזירת הקב"ה, ודו"ק. וקצת פלא על הגאון האג"מ ז"ל שלא הביא לרש"י והרשב"א דמבואר להדיא כצד ב'.
