מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם חייבים בכבוד אב רשע ואם מותר לבזותו
פסחים נו ע"א
ת"ר ששה דברים עשה חזקיה המלך על שלשה הודו לו וכו', גירר עצמות אביו על מטה של חבלים, והודו לו. ופירש"י משום כפרה, ולא קברו בכבוד בדרגש ומטה נאה, ומפני קידוש ה' שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעים, עכ"ל ע"ש. וכן יעוי' ברש"י בסנהדרין (מז.) שכ' עד"ז יעו"ש.
והנה יעוי' בחי' החת"ס הכא בד"ה גירר עצמות אביו וכו' שכ' בזה"ל, פירש"י דלהוי ליה כפרה וכו', נראה דרצה בזה וכו' אלא ע"י שנתקדש השם ויוסרו הרשעים ויהרהרו תשובה עי"ז הו"ל קצת כפרה שזכה הרבים וכו'. ולא ידעתי מה קמ"ל בזה שהודו לו חכמים ולמה לא יודו לו, אי משום כבוד אביו הלא לא עשה מעשה עמך, וממילא ליכא נמי משום כבוד המלך. אבל בנחש הנחושת קמ"ל טובא וכו' ע"ש, אבל בעצמות אביו לא ידענא מאי קמ"ל. ואולי איכא בזה גנאי לצדיק יותם אבי אחז וכו', וא"כ הרי חזקיה חייב בכבוד אבי אביו יותם ובשגם שהרי יותם מלך היה וכל ישראל חייבים בכבודו, ועוד שיש בזה גנאי לחזקיה עצמו כמבואר שם [בסנהדרין (קד.) ע"ש] ג"כ, ואע"פ שחזקיה מחל על כבודו, הרי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול [קידושין (לב:) ע"ש], ואפ"ה הודו לו חכמים שיתקדש השם עי"ז וכו', עכ"ל יעו"ש.
אמנם יש לתמוה טובא על תמיהתו, דאיך התעלם מדעת הרמב"ם [בפ"ה דממרים הי"ב והי"ג, ושם פ"ו הי"א] דחייבים אף בכבוד אב "רשע", וכן מדעת הרי"ף והרא"ש והנימ"י ודעימיה דס"ל בפ"ב דיבמות (כב.) במשנה דמי שיש לו בן מ"מ וכו' דאסור "לבזות" אב רשע, דלפי"ז מובן שפיר מאי קמ"ל בדהודו לו ע"ז, ואדרבה איפכא הו"ל להקשות, איך באמת עשה חזקיה הכי ואף הודו לו ע"ז הא אף אב רשע אסור לבזות. ונהי דלשיטת התוס' ביבמות שם בד"ה כשעשה וכו', ולריטב"א בספ"ב דמכות (יב.), ולרש"י בסנהדרין שם, ועוד דס"ל דמותר לבזותו אכן יל"ע מאי קמ"ל בזה, מ"מ איך התעלם מדעת הרמב"ם ודעימיה ולא כ' דלפי"ד אכן לק"מ. וכן דהו"ל להקשות לפי"ד איפכא איך עשה כן ומ"ט הודו לו ע"ז. ועוד, דאחר דהוי פלוגתא בראשונים א"כ שפיר קמ"ל לתוס' ודעימיה דמותר, שכן בא להפקיע דעת שאר הראשונים דס"ל דאסור לעשות כן, וצ"ע.
אולם לנתבאר בלח"מ שם בדעת הרמב"ם דס"ל דדוקא בחייו חייב הבן בכבוד אביו רשע אך במותו אין חייב בזה, ונר' דאף מותר לבזותו, א"כ לק"מ איך עשה כן ומ"ט הודו לו ע"ז, שכן במותו לכו"ע אי"צ לחוס על "כבודו", וא"כ שפיר קעביד הכי וכיפר לעוונותיו עי"ז כדפירש"י שם. וא"כ א"א להוכיח מההיא עובדא כתוס' דמותר לזלזל באב רשע, דהא לאחר מותו לכו"ע מותר וכל פלוגתתם היינו דוקא "בחייו". ואפשר דהכי ס"ל לחת"ס בדעת הרמב"ם דרק בחייו צריך לכבדו, וכן בדעת הרי"ף ודעימיה דרק בחייו אסור לזלזל בו, ולכן לא כ' דלפי"ד צ"ע איפכא איך עשה כן וכו'. אמנם עדיין צ"ע בדהק' מאי קמ"ל בזה, הא פ' י"ל דקמ"ל בזה לרמב"ם ודעימיה "דלאחר מיתה" מותר לזלזל בו, וזהו גופא מקור הרמב"ם לזה, וצ"ע. וע"ע מש"כ באורך בקונטרס אב ובנו בהאי פלוגתת הראשונים בזה, קחנו משם.
ובעצם תי' החת"ס דחזקיה היה מלך והו"ל לחוס על כבודו, הנה יעו"ש בסנהדרין (מז.) דכ' בגמ' דנבזה בעיניו נמאס, זה חזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות אביו וכו', ופירש"י בזה"ל, דרך ביזיון וכו', ולכבוד עצמו לא חש, ומפני כבוד אב נמי ליכא למיחש, דנשיא בעמך כ' בעושה מעשה עמך, נבזה בעיניו הוא עצמו נתבזה ונמאס בפני עצמו שלא חש לכבודו במקום קידוש ה' וכו', עכ"ל ע"ש. [ועי' בריב"ן בספ"ג דמכות (כד.) דבי' לזה באופ"א, דאביו דחזקיה היה "נמאס" ע"ש]. ונר' דהוק' לרש"י ג"כ כהחת"ס, דכיון דס"ל דמותר לזלזל באב רשע [וכתוס'] א"כ מאי קמ"ל בזה שעשה כן ושהודו לו ע"ז, וע"ז תי' דקמ"ל שלא חש לכבוד עצמו ואע"פ שהיה מלך ואין כבודו מחול, דכיון דהוי לייסר הרשעים ולקדש ש"ש ע"כ היה מותר ומה"ט הודו לו, וכש"כ החת"ס. ופלא בעיני איך התעלם מדברי רש"י שם ולא דקדק דכבר הקשה כן ויישב כדבריו.
ונר' ליישב, דהא רש"י שם רק דיבר בשבחו דחזקיהו שעשה כן ואע"פ שהוי לו "ביזיון גדול" אך לא כ' לפרש מאי קמ"ל דהודו לו ע"ז, דהא בגמ' שם לא כ' דחכמים הודו לו ע"ז רק כ' דנבזה בעיניו נמאס זה חזקיה מ"י שגירר עצמות אביו ומוכח מזה דהספד הוי יקרא דמת ולא דחי, אך לא איירי אם הודו לו ע"ז או לאו, ורק בפ"ד דפסחים שם כ' דקמ"ל דהודו לו ע"ז, וא"כ באמת רש"י לא הק' ותירץ כהחת"ס, שכן קאתי לפ' רק לשבחו דחזקיה בזה ולא מאי קמ"ל וכו', ודו"ק.
