מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם חייבים בכיבוד אב לאחר מותו ובאב רשע
פסחים נו ע"א
גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו.
והנה נחלקו הראשונים אי בעינן לכבד אב "רשע" ואי מותר לזלזל בו או לא. דיעוי' בפ"ב דיבמות (כב.) במ' דכ' דמי שיש לו בן מכל מקום פוטר וכו' וחייב על מכתו ועל קללתו וכו', ופירש"י אם הכה או קלל את אביו חייב מיתה. ובגמ' בע"ב אמרי' דאתא לאתויי ממזר דג"כ נחשב "בנו". ויעו"ש בתוד"ה כשעשה וכו' שכ' בזה"ל, והא דאמר בפ' הנחנקין (פה:) לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית וכו', התם כשעשה תשובה, עכ"ל יעו"ש. ומדוייק דס"ל דהיכא דלא עשה האב תשובה אכן מותר לבן להיות שליח ב"ד להכות ולקלל לאביו, וע"כ דס"ל דבאב רשע אין בנו חייב בכבודו, דאם מותר להכותו כ"ש דאי"צ לכבדו, ודו"ק.
וה"נ ס"ל לריטב"א בספ"ב דמכות (יב.) דמותר לבן להכות לאביו הרשע יעו"ש, וה"נ ס"ל לר"ן בחידושיו לסנהדרין (פה:) יעו"ש בזה. וה"נ ס"ל לרש"י בסנהדרין (מז.) שכ' נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו מלך יהודה שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים, ופירש"י דרך ביזיון מפני שהיה אביו רשע וביזהו לעיני כל וכו', ומפני כיבוד אב נמי ליכא למיחש, דנשיא בעמך כתיב בעושה מעשה עמך וכו', עכ"ל. וא"כ מבואר דס"ל כתוס' ודעימיה.
אולם מאידך יעוי' ברמב"ם בפ"ה דממרים הי"ב והי"ג, ושם פ"ו הי"א דס"ל דאסור לזלזל ולבזות אביו הרשע ואף בעינן "לכבדו" יעו"ש, וה"נ ס"ל לרי"ף כוותיה בפ"ב דיבמות שם, ובנימ"י שם, והרא"ש שם (בדף כג.), דאסור לבזות ולהכות לאביו הרשע יעו"ש. וכן למאירי בסנהדרין (פה:), וליש"ש ביבמות שם דהעיקר כש"כ הרי"ף יעו"ש.
וכן יעוי' בהגמ"י בפ"ו שם דהביא לסמ"ג בסהמ"צ (עשה קיב') דפליג על הרמב"ם, דכ' בזה"ל, אמנם בא"נ (סב.) משמע שאינו חייב בכבודו אא"כ עשה תשובה. דגרסי' התם הניח להן אביהן פרה וטלית משל רבית [וגזל היינו ריבית וכש"כ רש"י שם, והט"ז בסי' רמ' סקי"ז] וכל דבר מסויים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן ופריך איקרי כאן ונשיא בעמך לא תאור משמע עמך, ומתרץ בשעשה תשובה ולא הספיק לשלם עד שמת, מכאן משמע שעד שלא עשה תשובה פטור ממוראו ומכבודו מאחר שעובר במזיד והוכיחו אותו ולא שב מרשעו, עכ"ל. ומבואר דס"ל להגמ"י כהסמ"ג ותוס' דאי"צ לכבדו מדסתם כוותיה.
וא"כ צ"ע הרמב"ם והרי"ף ודעימיה מהגמ' בב"מ שם. וכן צ"ע מהגמ' הכא דמבואר דחזקיה זלזל בכבוד אביו לעיני כל ואף הודו לו ע"ז דע"כ דמותר לעשותו, והוי סיעתיה לתוס' ודעימיה, וצ"ע לרמב"ם ודעימיה.
ונראה בזה בס"ד, דהנה נחלקו האחרונים בדכ' בקידושין (לא:) דמכבדו לאביו בחייו ובמותו, אם החיוב דכיבוד אב ואם "לאחר מותו" הוי מה"ת או רק מדרבנן. דיעוי' בבי' הגר"י פערלא לרס"ג [במצוה ט' יו"ד, עמ' ק"א ק"ב] דהוכיח מכמה דוכתי דהוי רק מדרבנן, אולם בסוף הסיק דהוי חיוב מה"ת יעו"ש, וכ"כ הגר"י ענגל בגה"ש בקידושין (לא:) בד"ה ומכבדו במותו יעו"ש, וכן משמע בתשובת הגרעק"א ח"א (סי' סח') דדן אם צריך הבן לשמוע לציוו דאימו שמתה או לאביו שמצווהו בהיפוך והוא חי, ולא נחית לחלק דלאחר מיתה הוי רק "מדרבנן" יעו"ש. אולם יעוי' ב"תפארת ישראל" בפסחים (פ"ד מ"ט בבועז), וכן בקידושין (פ"ק מ"ז באות נד') דהוכיח דהוי רק מדרבנן יעו"ש, וכ"כ החידושי הרי"ם ביור"ד (סי' רמ' ס"ב) דלאחר מיתה הוי רק מדרבנן ע"ש.
וא"כ י"ל דהרמב"ם והרי"ף והרא"ש והנימ"י ס"ל כהתפא"י דהוי רק מדרבנן. ובזה אתי שפיר שיטתם, די"ל דאף הרי"ף ודעימיה ס"ל כהרמב"ם דאף חייבים בכבוד אב רשע ולא רק שאסור לבזותו, והיינו דלא מוכח דנחלק בזה הרי"ף עם הרמב"ם, דאפשר דמודה לרמב"ם בזה, ומש"כ בגמ' בב"מ דכשלא עשה תשובה אי"צ להשיב לגזילת אביהם והיינו דאי"צ לכבדו, היינו טעמא מדהוי לאחר מותו דרק מדרבנן חייבים בזה, וא"כ כולי האי לא חייבו לכבדו, דכיון שמת ברשעתו א"כ אינו מן הדין שיצטרכו בניו לטרוח לכבדו על דבר שלא בא אלא מדבר עבירה דגזל, וסמך לזה הביאה הגמ' בדדרשי' דמותר לקלל אדם רשע מדאינו עושה מ"ע, דנהי שאין הדין כן לגבי אביו ואכן אסור לקללו אף כשאינו עמ"ע, מ"מ מדחזי' דלא חסו על כבוד הרשע והתירו "לזלזל" ברשע כולי האי ולקללו א"כ כ"ש שלא יחייבו רבנן "לכבד" אב רשע, וזהו דכ' בגמ' דאי"צ לכבדו מדדרשי' לנשיא בעמך וגו'. דדוקא לאחר מיתה דהוי רק מדרבנן הוא דלא חייבוהו בכבודו, אך בעלמא אכן בעינן לכבדו, וכ"ש דאף אסור לזלזל בו ולבזותו, וכדס"ל לרמב"ם והרי"ף ודעימיה, וא"כ זהו אף דביזה חזקיה לאביו לאחר מותו ואף הודו לו ע"ז, והבן בס"ד.
ויל"פ ליסוד פלוגתתם דהרמב"ם והרי"ף ודעימיה עם תוס' וההגמ"י ודעימיה, דנחלקו אם כיבוד אב לאחר מיתה הוי מדאורייתא או מדרבנן. דתוס' וההגמ"י ס"ל דהוי מה"ת, וא"כ ע"כ דגמ' ערוכה היא בב"מ שם ובהגוזל שם דאי"צ לכבד אב רשע, דהא כ' דדוקא אם עשה תשובה צריכים להשיב מה שגזל. אולם הרמב"ם ודעימיה ס"ל דהוי רק מדרבנן, וא"כ לא מוכח מהגמ' שם דפטורים בכה"ג מלכבדו, שכן דוקא "לאחר מיתה" י"ל דקיל, וא"כ כל עוד דליכא מיעוט בגמ' שנפטר הבן ממצ"ע דכיבוד אב ע"כ דחייב לכבדו וכ"ש דאסור לזלזל בו, דאכתי "אביו" הוא ומהיכ"ת לפוטרו מזה, והבן בס"ד. וזה כפתור ופרח.
