|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
הני אין אורז ודוחן לא – אורז
"הני אין, אורז ודוחן לא. מנהני מילי? אמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא דבי רבי ישמעאל, וכן תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב: אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה, יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון. מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי, דאמר: אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת" (פסחים, לה ע"א).
פירוש: מן המשנה אפשר לדייק: הָנֵי [אלה] המינים אִין [כן], אבל אוֹרֶז וָדוֹחַן לֹא. ושואלים: מְנָהָנֵי מִילֵּי [מנין דברים אלה] שאין לעשות מצה מאורז ודוחן? אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וְכֵן תְּנָא דְּבֵי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר' יִשְׁמָעֵאל, וְכֵן תְּנָא [שנה] דְּבֵי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקב: אָמַר קְרָא [הכתוב] "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לחם עוני", וכך דורשים את הכתוב: דְבָרִים הַבָּאִים לִידֵי חִימּוּץ אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּמַּצָּה אם שמרם מלהיות חמץ, יָצְאוּ אֵלּוּ אורז ודוחן וכיוצא בהם שגם אם עשו מהם קמח ונתנו בהן מים שֶׁאֵין בָּאִין לִידֵי חִימּוּץ אֶלָּא לִידֵי סִירְחוֹן ואינם תופחים ומחמיצים כחמץ דגן. ומעירים: מַתְנִיתִין [משנתנו] שלֹא כשיטת ר' יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שאָמַר: אוֹרֶז מִין דָּגָן הוּא לכל דבר, וְחַיָּיבִין עַל חִימּוּצוֹ כָּרֵת שהוא כשאר מיני דגן שהחמיצו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). ראו במאמר "אבל אורז ודוחן לא משום דעל ידי תערובת" (ברכות, לז ע"א). לקריאה הקש/י כאן.
רשימת מקורות:
יהודה פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 20). D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), pp. 90-91 לעיון נוסף:
זהר עמר, גידולי ארץ ישראל בימי הביניים (74-76). על גידול האורז באזורנו בימי הביניים.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
