הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הלכה כבית הלל

פסחים לה ע"ב

מעשר ראשון שנטלה תרומתו וכו'. פשיטא, דכיון שנטלה תרומתו חולין הוי! - לא צריכא, שהקדימו בשיבלים, ונטלה הימנו תרומת מעשר, ולא נטלה הימנו תרומה גדולה, וכדרבי אבהו. דאמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשיבלים - פטור מתרומה גדולה, שנאמר +במדבר יח+ והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר, מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר. - אמר ליה רב פפא לאביי: אלא מעתה, אפילו הקדימו בכרי נמי ליפטר! - אמר ליה: עליך אמר קרא +במדבר יח+ מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה'. - ומה ראית? - האי - אידגן, והאי - לא אידגן.
מעשר שני והקדש שנפדו וכו'. פשיטא! - הכא במאי עסקינן - שנתן את הקרן ולא נתן את החומש, וקא משמע לן דאין חומש מעכב. והכהנים בחלה ובתרומה וכו'. פשיטא! - מהו דתימא: מצה שוה לכל אדם בעינן, קא משמע לן: מצות מצות ריבה.

1.
מה ההבדל בין "לא צריכא" ל"הכא במאי עסקינן". בשניהם מדובר הרי ב"אוקימתא" שבאה להסביר את הייתור לכאורה של דין המשנה מרוב פשיטות הדין.

2.
בדרך כלל הביטוי "הכא במאי עסיקינן" מובא בש"ס כהעמדת אוקימתא כדי ליישב קושיה על אמורא ממקור תנאי, ועל ידי האוקימתא - שבדרך כלל מצמצמת את תחולת הדין למקרה ספציפי - מתיישבת הקושיה. ואילו הביטוי "צריכא" או "לא, צריכא" בא כדי ליישב קושיה מסוג של ייתור - מקרה כפול במשנה, או מקרה שדינו ברור שאין בו שום חידוש.

3.
בשני המקרים בסוגייתנו מדובר על ייתור הדין במשנה בגלל פשיטות הדין והגמרא עונה בפעם הראשונה "לא צריכא" [שמתאים כאן], ובמקרה השני היא עונה "הכא במאי עסקינן" - וכאן הקושי!
[אחד הפרשנים מעיר על כך, ראה ב"מתיבתא"]

4.
הצל"ח במסכת ביצה דף ט' ע"ב התקשה בחילוק בין "איפוך" ו"מוחלפת השיטה", ומסיק שם בדבריו דכל אמורא הי' לו לשון רגיל ומקובל כפי ששמע מרבו, ור' יוחנן דרכו לומר בכל מקום מוחלפת השיטה כי כן קבל מרבו עיי"ש. הסבר זה לא מתאים לסוגייתנו כי בסוגייתנו שני הביטויים נאמרו על ידי "סתמא דגמרא" ולא על ידי אמורא מסויים.

5.
אולי ניתן להסביר בסוגייתנו [ובלי להוכיח שכך הדבר בכל מקום אחר בש"ס]: הגמרא רוצה להבדיל בין שני הנושאים בסוגייתנו. תחילה משתמשת בביטוי "לא צריכא" כשבכוונתה לומר שהמשנה מדברת במקרה מסויים שדינו ידוע ממקום אחר, או עדיף לומר שמשנתנו היא היא המקור לדין האחר שאמר רב...

וכדרבי אבהו. דאמר רבי אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשיבלים - פטור מתרומה גדולה, שנאמר +במדבר יח+ והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר,

6.
ובזה ניתן ליישב שאלה כללית בש"ס: כיצד הגמרא מביאה סיוע מדברי אמוראים להסבר משנה. לפי הדברים לעיל יוצא שלהיפך, המשנה היא המקור לדין שאמר האמורא, והפסוק שהביא האמורא יתכן שהוא אסמכתא בלבד, או שהתקבל במסורת שהדין והמקור מהפסוק הוא מדאורייתא.