מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם איכא מצות עונג ביו"ט
פסחים סח ע"ב
א"ר אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, מ"ט יום שניתנה בו תורה הוא. אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם מ"ט וקראת לשבת עונג וכו', ופירש"י דבעינן וכו', שישמח בו במאכל ומשתה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שנתנה תורה בו, עכ"ל ע"ש.
והנה בדכ' גבי עצרת דבעינן "לכם" לשמוח בו באכילה ושתיה מדהוי יום שניתנה תורה ולא כ' דה"ט מדאית ביה דין "עונג" כש"כ גבי שבת, משמע דרק בשבת איכא למצוה וחיוב זה דעונג ולא ביו"ט. אולם אינו מוכרח, די"ל דאף ביו"ט איכא לזה אולם רק בשבת צריך להא דכ' ביה בישעיה (נח, יג) וקראת וגו' אך "בעצרת" אי"צ לזה ואפי' בלי פסוק זה ג"כ הכל מודים וכו' מדהוי יום שניתנה בו תורה וא"כ כבר מחמת זה צריך לשמוח בו טובא וכו', אך איה"נ דאף בלי סברא זו צריך להתענג בו מדכ' וקראת וגו' ובכלל "שבת" אף יו"ט. אולם מאידך מדכ' לזה דוקא גבי "עצרת" ו"שבת" דבעינן "לכם" מבואר דבשאר יו"ט אי"צ לכם וה"ט מדלא כ' ביה "עונג" כ"א גבי "שבת", ודוקא בעצרת וכן בפורים בעינן לכם מדניתן בו תורה או מדכ' ביה ימי משתה וגו'. דזהו מה שא"ר אלעזר "הכל מודים" בעצרת וכו', דדוקא התם בעצרת ובפורים ובשבת אף לר' אליעזר בעינן נמי "לכם", אך בשאר יו"ט אכן ס"ל לר"א דאי"צ "לכם" להתענג בו. וא"כ מדוייק בגמ' הכא דליכא מצות "עונג" ביו"ט.
אולם יעוי' ברמב"ם בפ"ו דיו"ט הט"ז שכ' בזה"ל, כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה, כך כל ימים טובים שנא' לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קודש וכו', עכ"ל יעו"ש. וצ"ע הא מהגמ' הכא מדוייק דרק בשבת איכא מצוה לענגה ולא ביו"ט בעלמא.
אולם נר' ליישב בס"ד, דהנה כ' בגמ' לעיל דר' אליעזר אומר אין לו לאדם ביו"ט אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה, ר' יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לביהמ"ד, וא"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו וכו' ר"א סבר או כולו לה' או כולו לכם, ור' יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם, וא"כ יל"פ דזהו גופא יסוד פלוגתתם. דר"א סבר דליכא מצות עונג ביו"ט, וא"כ אפשר לפ' דמש"כ עצרת תהיה "לכם" היינו כולו לה' ולא צריך "לשמוח" ולהתענג בו באכילה ושתיה כלל, ואף מה דס"ל לר"א דאו כולו "לכם" אינו משום דכ' "וקראת לשבת עונג" כ"א מדכ' "עצרת תהיה לכם", וא"כ רק מחמת זה חייבים בעונג ולא מדכ' וקראת וגו', ולפי"ז אינו בהכרח שצריך להתענג בו דאפשר דכוונת התורה שיהיה כולו לה'. וכן יעוי' ברפ"ב דביצה (טו:) דר' אליעזר לטעמיה דשמחת יו"ט "רשות" ולא "מצוה", ולכן אמר על תלמידיו שיצאו מהשיעור דמניחים "חיי עולם" ועוסקים "בחיי שעה" יעו"ש. אולם ר' יהושע ס"ל דאף ביו"ט צריך להתענג ומש"כ וקראת ל"שבת" עונג אינו דוקא לענין שבת כ"א אף לענין יו"ט בעלמא, ולזה ס"ל דע"כ דחלקהו חציו "לכם" שכן בעינן "להתענג" בעצרת, וה"ה בכל יו"ט.
וא"כ לפי"ז אתי שפיר מש"כ אח"כ בגמ' דא"ר אלעזר דהכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום וכו', אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם מ"ט וקראת לשבת עונג, דכוונתם דאף לר' אליעזר דס"ל בעלמא דאי"צ "להתענג" מ"מ בחג השבועות ובשבת ובפורים מודה לר' יהושע דחייבים בעונג, והיינו דוקא לר' אליעזר דמודה דבהא צריך עונג, אולם לר' יהושע אכן צריך להתענג בכל יו"ט ולא רק בשבת ובשבועות ובפורים, וקאיירי רק אליבא דר"א דבהא מודה לר"י. ויעוי' ברמב"ם בפ"ו דיו"ט הי"ט דנקט כוותיה דר' יהושע, דקי"ל דר"א ור' יהושע הלכה כר' יהושע, וכש"כ המג"מ שם יעו"ש. וה"נ קי"ל כוותיה בטושו"ע באו"ח (סי' תקכט') יעו"ש. וא"כ שפיר ס"ל דאיכא עונג ביו"ט, דהא נקטי' בזה כוותיה דר' יהושע. ומהגמ' הכא גופא איכא ראיה ומקור לרמב"ם דאיכא עונג ביו"ט, דמדוייק דרק לר"א ליכא עונג ביו"ט אך לר"י איכא לזה. וכמדוייק גם בסוגיא בפ"י דיבמות (צג.), ברש"י ותוס' שם, ובגמ' בפט"ז דשבת (קיט.) ובתו"כ בפ' אמור כש"כ הגר"א בביאורו לשו"ע או"ח שם, והכל אתי שפיר.
