מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם חייבים בג' סעודות ביו"ט
פסחים סח ע"ב
ר' יהושע לטעמיה דאמר שמחת יו"ט נמי מצוה היא וכו', חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לביהמ"ד.
ויל"ע אם חייבים לאכול ג' סעודות ביו"ט דומיא דשבת, או דצריך רק להתענג באכילה אך ליכא חיוב דג' סעודות בפת. ונר' דהוי פלוגתת ראשונים, דיעוי' ברמב"ם בפ"ל דשבת ה"ט דס"ל דחייבים בג' סעודות אף ביו"ט כשבת, וכן יעוי' בריטב"א בסוכה (כז.) דס"ל בפשיטות דחייבים לאכול כזית פת בג' סעודות אף ביו"ט ע"ש. אולם מאידך יעו"ש בסוכה בתוד"ה אי בעי אכיל וכו', ובהג' אשרי ברא"ש שם שכ' בשם האו"ז דליכא ביו"ט חיוב לאכול "פת" חוץ מליל יו"ט הראשון וכו' ע"ש. וכ"כ הרשב"א בברכות (מט:) יעוש"ה. ויל"ע מה יסוד פלוגתתן בזה.
ויל"פ בזה, דהנה הרמב"ם, והריטב"א דס"ל דחייבים בזה, י"ל דס"ל דאף זה חיובו הוי "זכר לנס" דירידת המן ודומיא דחיובו דלח"מ, וכיון דאף ביו"ט לא ירד מן דומיא דבשבת כש"כ במכילתא בפ' בשלח, וכן עי' בתוס' לקמן (קטז.) בד"ה מה דרכו וכו' בזה, ע"כ אף ביו"ט צריך לאכול ג"ס.
וכן יעוי' בשו"ת המהר"ל [תשובה צד' בסופו] (וציינו הגרעק"א בגליון השו"ע או"ח סי' רצא') שכ' וז"ל, ומה שנסתפקת אם יש לעשות ג' סעודות בפת בערב יו"ט אחר מנחה קטנה [כשחל להיות בשבת] וכתבת דיבוא עשה דג' סעודות וידחה סברא ד"לתיאבון" שהיא דרבנן, דע דג' סעודות נמי דרבנן וקראי דג' "היום" אסמכתא, וראיה מדפסק ר"ת [הובא מרדכי בשבת (סי' שצז'), ובמגילה (סי' תשפ') ע"ש] דנשים חייבות בג' סעודות שאף הם היו באותו הנס, והך סברא לא מיהני אלא למצוה דרבנן כגון מגילה וחנוכה וד' כוסות, דאל"כ מצה וסוכה נמי נילף מהאי טעמא כדפי' תוס' בפ"ק דמגילה (ד.) ד"ה שאף וכו', ובפ"י דפסחים (קח:) ד"ה היו וכו', עכ"ל המהרי"ל יעו"ש. וא"כ י"ל דהרמב"ם והריטב"א ס"ל כוותיה דר"ת והמהרי"ל דלא רק לח"מ הוי "זכר למן" אלא אף ג"ס הוי "זכר למן", ולפי"ז ע"כ דאף ביו"ט חייבים בזה ולא רק בשבת, ודו"ק.
אולם תוס' בסוכה, והרשב"א בפ"ז דברכות שם, והאו"ז, ועוד דס"ל דרק בשבת חייבים בג"ס, י"ל דה"ט מדס"ל דרק לח"מ הוי זכר לנס המן ביו"ט, והבן בס"ד. ובאופ"א יל"פ, דס"ל לתוס' ודעימיה דאף ג"ס הוי "זכר לנס" וכדס"ל לר"ת, אולם ס"ל דרק בשבת לא ירד המן אך ביו"ט ירד וכש"כ בב"ר והובא בתוס' לקמן בפ"י שם, ודלא כש"כ במכילתא שם, ולזה ס"ל דליכא אף לחיוב דג"ס ביו"ט, ודו"ק.
אולם בדעת הרשב"א א"א לפ' כן, דלהדיא ס"ל ברפ"ק דביצה שם כוותיה דהמכילתא הנ"ל דאף ביו"ט לא ירד מן, וכן בדעת ר' מנוח אליבא דהרמב"ם א"א לפ' כן, מדס"ל דעכ"פ חייבים ביו"ט בלח"מ וע"כ דג"כ ס"ל שגם ביו"ט לא ירד מן, וא"כ רק בדעת תוס' בברכות שם יל"פ כנ"ל דה"ט דלא חייבים ביו"ט בג"ס מדלא נעשה בו הנס של המן, והבן בס"ד.
ובעצם דברי ר"ת שהביא המרדכי שם דה"ט דנשים חייבות בג"ס אע"פ דהוי מ"ע שהז"ג, משום "שאף הם היו באותו הנס" דירידת המן, מדוייק דס"ל דבלי טעם זה אכן היו פטורות מדהוי מ"ע שהז"ג, אולם יעוי' בשו"ת ספר "הישר" לר"ת (סימן ע' אות ד') שכ' דה"ט דחייבים בג"ס, מדהיו "באותו הנס", ועוד י"ל משום דהוי מ"ע מדרבנן ובזה ליכא לפטור דמ"ע שהז"ג כ"א במ"ע מה"ת יעו"ש, [והיינו כדס"ל לרש"י בפ"ג דברכות (כ:), ודלא כדס"ל לתוס' שם בד"ה בתפילה וכו' דאף במ"ע "מדרבנן" שהז"ג וכגון גבי "הלל" ה"ה פטורות מזה יעו"ש], וא"כ אע"פ דבר"ת במרדכי מדוייק דבלי הטעם דהיו באותו הנס היו פטורות מזה מדהוי מ"ע שהז"ג ואע"פ דהוי רק "מדרבנן", מ"מ ד"ת עניים במקום א' ועשירים במקומם.
אולם צ"ע בדעת הרמב"ם. דהנה נתבאר דס"ל בפ"ל דשבת שם דחייבים ביו"ט בלח"מ, וכן בג"ס כש"כ הטור, ולר' מנוח והב"י אין חייבים בג"ס כ"א בלח"מ, והנה יעוי' בפיה"מ לרמב"ם בפ"ב דסוכה שם שכ' בזה"ל, ר' אליעזר אומר וכו', וחכמים למדים טו' בתשרי מטו' בניסן כמו שאכילת מצה בלבד לילה הראשונה מצוה ואח"כ אם רצה לאכול או לצום או לאכול פירות הרשות בידו כמו שביארנו במקומו, כ"כ בסוכות וכו', עכ"ל הרמב"ם יעו"ש. וצ"ע בדכ' דאם רצה אח"כ "לצום" והיינו "ביום" טו' וכן ביו"ט אחרון דהרשות בידו, הא להדיא ס"ל דחייבים בלח"מ ובאכילת פת וא"כ ע"כ דאינו רשאי לצום אף אחר ליל טו', וצ"ע.
