סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 837
 

"הפסח נשחט בשלש כתות"

פסחים  סד ע"א

המשנה מבארת את סדר שחיטת הפסח: הפסח נשחט ב-ג' כתות. שנאמר: "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל", קהל עדה וישראל. נכנסה כת ראשונה נתמלאה העזרה וננעלו דלתות העזרה. הגמ' שם בדף סד: מביאה על דברי המקרא מחלוקת מעניינת בין אביי לרבא. איתמר: אביי אמר: ננעלו תנן, ורבא אמר: נועלין תנן. אביי אומר: שיש לגרוס במשנתנו ננעלו דלתות העזרה, דהיינו: מאליהם בדרך נס, ואילו רבא סובר: שיש לגרוס נועלין. מאי בינייהו? איכא בינייהו - למסמך אניסא.

אביי סבור: שיש לסמוך על הנס, ולכן כל עוד שדלתות העזרה לא ננעלו מאליהם אין צורך לנעול את דלתות העזרה ולחשוש שמא יכנסו כולם, ולא יהיו ג' כתות, כיון שסומכים על דלתות העזרה שהם יסגרו בדיוק כאשר שליש הקהל יכנסו לעזרה, ואילו רבא סבר: שאין לסמוך על הנס, ולכן יש לנעול את דלתות העזרה ברגע ש - 1/3 מן הציבור נכנס. הרי לנו מחלוקת מעניינת בין אביי לרבא אם סומכים על הנס או לא.

הגאון החיד"א בספרו שער יוסף על מסכת הוריות דף יב: מקשה על דברי אביי מגמ' מפורשת במסכת יומא, המשנה ביומא דף יח: נאמר בעניין 7 הימים קודם יום הכיפורים בעבודתו של הכהן הגדול כל שבעת הימים לא היו מונעים ממנו מאכל ומשתה ערב יום הכיפורים עם חשיכה, לא היו מניחים אותו לאכול הרבה מפני שהמאכל מביא את השינה.

הגמ' שם מסבירה: שהשינה עלולה להביא טומאה לכהן, כך גם נאמר שם בהמשך המשנה בדף יט: ביקש להתנמנם (בליל יום הכיפורים) פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרידא ואומרים לו: אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה, ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן שחיטה. כל זה כדי שלא ירדם הכהן הגדול ולא יבוא לידי טומאה.

הירושלמי שם במסכת יומא שואל: הרי בפרק ה' מאבות נאמר - עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש, ואחד מהם: שמעולם לא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפרים, א"כ מדוע היו צריכים לעשות מאמצים כה מרובים שהכה"ג לא ירדם בליל יום הכיפורים, הרי היה אפשר לסמוך על הנס שמעולם לא קרתה טומאה לכהן הגדול.

הירושלמי עונה: אמר רב אבין על שם "לא תנסון". האחרונים מביאים שכוונתו: משום שאין לסמוך על הנס.

שואל א"כ החיד"א: מדוע אליבא דאביי סומכים בענינינו על הנס בעוד שלגבי הכה"ג ביום הכיפורים אין אנו סומכים על הנס.

עונה החיד"א: יש הבדל מהי התקלה, אפי' אם לא יתרחש הנס, והדלתות לא ינעלו כפי שצריכים תמיד להינעל, אין הדבר פוסל את קרבן הפסח, משא"כ אם הכהן הגדול יטמא, יצטרכו להביא כה"ג אחר, תקלה זו יותר מידי גדולה כדי שנסמוך על הנס. אבל שם האחרונים במסכת הוריות מקשים על תירוצו של החיד"א: אם סומכים על הנס מה ההבדל בין תקלה קטנה לתקלה גדולה. שני תירוצים אחרים נאמרו על קושייתו של החיד"א: בספר "זרע אברהם" מופיע התירוץ הבא - יש הבדל בין דברים שבין אדם למקום לבין דברים שבין אדם לחברו. הכה"ג הוא השליח של עם ישראל לקיים את כפרתם ביום הכיפורים, והוא מחויב לקיים את שליחותו, ובכדי לצאת ידי חובת משלחיו, אין באפשרותנו לסמוך על נס, הרי זה כאדם הלוה כסף מחבירו ואע"פ שיודע שלא יהיה לו ביום הפירעון לשלם, הוא מסתמך על הנס, הוא בטוח בהקב"ה שימציא לו את המעות, אבל הנהגה זו פסולה היא, כיון שבבין אדם לחברו חייב אדם לטרוח ולעשות השתדלות בגופו, ולא לסמוך על הנס, משא"כ לגבי דלתות העזרה שהקב"ה ציוה משום ברוב עם הדרת מלך לקיים את מצות הפסח בג' כתות, בזה סבור אביי שיש לסמוך על הנס. דלתות העזרה יסגרו מאליהם ברגע הנכון. ואין צורך לטרוח טירחת יתר. תירוץ מעניין נוסף נמצא בספר "ישרות יעקב" (להגר"ח אבולפיא) - בדרך כלל גם אביי מודה שאין לסמוך על הנס, והוא מוכיח זאת ממקום נוסף, הגמ' אומרת כאן בפסחים ובגמ' בזבחים: שבבית המטבחיים ובבית המקדש היו שולחנות של שיש כדי שלא יסריח בשר הקודש, והרי גם זה היה מעשרה ניסים בבית המקדש שלא הסריח בשר הקודש, ואעפ"כ לא סמכו על הנס, ועשו השתדלות טבעית שהבשר לא יסריח, ומכאן שבאמת אין לסמוך בשום דין על הנס. אבל חודש ניסן וחג הפסח, בם בני ישראל מלומדים בניסים והזמן מסוגל לניסים, כפי שאנו אומרים בפיוט: "החודש אשר ישועות בו מקיפות", גם שמו מוכיח עליו ששמו ניסן ע"ש הניסים. לכן סבור אביי: שדווקא בערב הפסח בזמן המסוגל לניסים הגדולים, רק אז יש לסמוך על הנס, משא"כ בשאר ימות השנה.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)