הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"לא, דכולי עלמא"

פסחים מו ע"א-ע"ב

משנה. כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב? רבי אליעזר אומר: לא תקרא לה שם עד שתאפה. בן בתירא אומר: תטיל בצונן. אמר רבי יהושע:
לא זה הוא חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא. אלא, מפרישתה ומניחתה עד הערב, ואם החמיצה - החמיצה.
גמרא. לימא בטובת הנאה קמיפלגי, דרבי אליעזר סבר: טובת הנאה ממון, ורבי יהושע סבר: טובת הנאה אינה ממון. –
לא, דכולי עלמא סברי טובת הנאה אינה ממון, והכא בהואיל קמיפלגי. דרבי אליעזר סבר: אמרינן הואיל ואי בעי איתשיל עלה - ממוניה הוא. ורבי יהושע סבר: לא אמרינן הואיל.

1.
במשנה מובאת מחלוקת: רבי אליעזר סובר שאם לאדם יש חלה של חמץ עובר עליה משום "בל יראה" ו"בל ימצא", ולפי רבי יהושע אינו עובר.

2.
הגמרא מציעה לפרש את מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע בשאלה אם "טובת הנאה ממון", כלומר, כיון שלאדם יש זכות לקבוע למי לתת את מתנות הכהונה שהוא חייב בהם, האם מתנות אלה נחשבות כממון שלו עד שיתנם לכהן.
לפי רבי אליעזר אמנם כן, וכיון שכך, אם החמיצה החלה עדיין היא שלו ועובר עליה באיסור "בל יראה" ו"בל ימצא". ולכן אומר רבי אליעזר שיאפה את הכיכרות לפני הפרשת החלה כי אם יפריש קודם האפיה יהיה אסור לאפותה כיון שאינה ראויה לו לאכילה ותחמיץ. ורבי יהושע סובר ש"טובת הנאה – אינה ממון" ואינה שלו, ולכן לא עובר עליה משום "בל יראה" ו"ובל ימצא".
דוחה הגמרא ואומרת שאפשר לומר שכולם סוברים שטובת הנאה אינה ממון והמחלוקת היא בנקודה אחרת.

3.
האם משמעות הביטוי "לא, דכולי עלמא סברי טובת הנאה אינה ממון" היא, שמדובר "רק" בדחיית ההכרח שבהסבר הקודם, או שיש בניסוח זה משמעות של קביעת הלכה.

4.
מהר"ם חלאוה אומר [מובא ב"שוטנשטיין" הערה 7], שזו רק דחיה ואין כאן הכרעה שבאמת למסקנה "טובת הנאה אינה ממון" כי במסכת קידושין דף נח עמוד ב המסקנה היא להיפך, ש"טובת הנאה – ממון".

5.
וראה ב"שוטנשטיין" שבגירסת הגמרא שלנו הגירסא שם היא שהמסקנה היא, ש"טובת הנאה אינה ממון" כמו דברי סוגייתנו שלכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון, ולפי זה יוצא שהביטוי "לא, לכולי עלמא..." משמעו שכך הלכה. וכנראה ש"עורך הגמרא" ניסח כך.

6.
גם הריטב"א אומר כמהר"מ חלאוה:
חידושי הריטב"א מסכת פסחים דף מו עמוד ב:

גמרא דכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון כתב הרי"ט ז"ל אף על גב דהכא מדחי ליה הכי מכל מקום אנן קי"ל דטובת הנאה ממון כדכתיבנא בקידושין (דף נ"ח עמוד ב)

לפי דבריו יוצא שאת הביטוי "לא, דכולי עלמא.." בסוגייתנו כתבו בבית המדרש שבו דנו בסוגיה ואין זו הכרעת "עורך הגמרא".