הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הואיל..." - הולכים אחר המעשה; רבה ורב חסדא

פסחים מו ע"ב

לא, דכולי עלמא סברי טובת הנאה אינה ממון, והכא בהואיל קמיפלגי. דרבי אליעזר סבר: אמרינן הואיל ואי בעי איתשיל עלה - ממוניה הוא. ורבי יהושע סבר: לא אמרינן הואיל. 
איתמר, האופה מיום טוב לחול, רב חסדא אמר: לוקה, רבה אמר: אינו לוקה. רב חסדא אמר: לוקה, לא אמרינן הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה. רבה אמר: אינו לוקה, אמרינן הואיל. אמר ליה רבה לרב חסדא: לדידך, דאמרת לא אמרינן הואיל - היאך אופין מיום טוב לשבת? אמר ליה: משום עירובי תבשילין. - ומשום עירובי תבשילין שרינן איסורא דאורייתא? - אמר ליה: מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביום טוב, ורבנן הוא דגזרו ביה, גזירה שמא יאמרו אופין מיום טוב אף לחול. וכיון דאצרכוה רבנן עירובי תבשילין - אית ליה היכירא. - 

1.
הגמרא אומרת שהמחלוקת במשנתנו תלויה במחלוקת רבה ורב חסדא [כך הא אומרת במפורש בדפים הבאים].

2.
למעשה צריך לפרש להיפך, שרבה ורב חסדא עצמם כנראה התבססו על המחלוקת במשנתנו כדי לקבוע את דעתם. רבה סובר כרבי אליעזר [או יותר מדוייק יהיה לומר שהוא פוסק כמותו] שאומרים "הואיל" ורב חסדא סובר כרבי יהושע שלא אומרים "הואיל".

3.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק א הלכה טו:

המבשל ביום טוב לגוים או לבהמה או להניח לחול אינו לוקה שאילו כ באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להן, עשה לנפשו והותיר מותר להאכיל ממנו ל לגוים ולבהמה.

4.
הגהות מיימוניות הלכות יום טוב פרק א הלכה טו:

[כ] כרבה דאית ליה הואיל דלא כרב חסדא דאמרינן פרק אלו עוברין הא דרבה ורב חסדא מחלוקת דרבי אליעזר ורבי יהושע הוא ושם פסקינן הלכה כרבי אליעזר, ע"כ:

הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כרבה בסוגייתנו שהמבשל ביום טוב לגוי או לבהמה או ליום חול אינו לוקה כי יתכן שיבואו אליו אורחים ואז יתן להם מהתבשיל ונקרא שבישל לצורך יום טוב. ומכיון שרבה מתאים לשיטת רבי אליעזר במשנתנו, והגמרא בדפים הבאים פוסקת כרבי אליעזר, יוצא אפוא שהלכה גם כרבה.

5.
ויש להסביר:
הכרעה מפורשת כרבה נצרכת מפני שבכמה מקומות בראשונים משמע ש"רבה ורב חסדא" - הלכה כרב חסדא [ראה "יחי ראובן", עמוד קד].

6.
ומצד שני גם במחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע הלכה כרבי יהושע כדברי הרשב"ם מסכת בבא בתרא דף קלג עמוד ב:

"...הלכך כל כללות שבגמרא כגון
...ר"א ור' יהושע הלכה כר' יהושע
ר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה...

ולכן היינו צריכים לפסוק בסוגייתנו כרבי יהושע וכרב חסדא שסובר [פוסק] כמותו. ורק בגלל המשך דברי הגמרא שפוסקת כרבי אליעזר פוסקים גם כאן כרבה.

ראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים צב-צג.

7.
הסבר "רעיוני" למחלוקת:
"אתוון דאורייתא", סימן כה:

והנה טעמא דרבה מובן בנקל דלטעמיה אזיל דס"ל בפסחים דף מ"ו עמוד ב, דהאופה מיו"ט לחול אינו לוקה מטעמא דהואיל אי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה. ורב חסדא פליג עליה התם וסובר דלוקה ולא אמרינן הואיל וכו'.
וכבר העירו כל האחרונים דסברת פלוגתתם הוא אי בתר מחשבה אזלינן או בתר מעשה אזלינן.
דרבה ס"ל דבתר מעשה אזלינן ועל כן עצם המעשה היא מלאכת אוכל נפש כיון שראויים לאורחים.
ורב יוסף ס"ל דבתר מחשבה אזלינן ולכן לא חשיבא מלאכת אוכל נפש דיו"ט כיון דלא היתה כוונת האופה עבור האורחים שיבואו ביו"ט כי אם היתה כוונתו לצורך חול.

רבה שסובר שאומרים "הואיל" סובר שהולכים אחר ה"מעשה" וכיון שהמאכל ראוי לאורחים הוא נחשב כ"אוכל נפש" אפילו אם האדם בישל לצורך אחר. ורב חסדא סובר שהולכים אחר ה"מחשבה" של האדם, וכיון שהאדם חשב על מאכל ליום חול או לגוי אין זה נחשב כ"אוכל נפש" ולוקה. וזו המשמעות שלא אומרים "הואיל". זאת אומרת שהכלל להלכה שאומרים "הואיל" מעיד שמתייחסים ל"מעשה" שכלפי חוץ ראוי לאורחים.

8.
מעניין, שלפי ההסבר הנ"ל יוצא, שדבר שהוא פוטנציאלי נחשב כאן דווקא כ"מעשה" ולא כ"מחשבה". אבל אולי כוונתו היא שלא מדובר בפוטנציאל אלא בדבר שריאלי ממש עכשיו בשעת הבישול שראוי לאורחים [אם יבואו, למרות שלא הזמינם!!!].