דיוק וחידוש ברש"י
מסכת ברכות דף לג
עמוד א
רש"י ד"ה מתוך שהיא חכמה. החכם יודע להבדיל בין קדש לחול ובין טמא לטהור:
רש"י מוסיף את המילים בין טמא לטהור ולכאורה די היה לרש"י לכתוב בין קדש לחול השייך בהבדלה של מוצאי שבת ואיך שייך כאן בין טמא לטהור, עוד צריך להבין בפשט הגמרא מה היא החכמה המיוחדת שבהבדלה והאם זה כמו שאיצטגניני פרעה רצו להוכיח שמשה רבינו ע"ה הוא חכם וע"כ הביאו לו שני ספלים של זהב וגחלים האם ידע להבדיל ביניהם, אלא שכאן קשה מדוע אדם כזה שחסר דעה כפי שממשיכה הגמרא ואומרת וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר וכו' ומדוע אסור לרחם על אדם זה - הרי השכל הוא מתנת שמיים,
ונראה שלכך רש"י מוסיף ובין טמא לטהור (לא כתב בין חיה טמאה לטהורה ולא בין טומאה לטהרה, אלא בין טמא לטהור שפשוט הכוונה בין אדם טמא לטהור) שמדובר באדם שאינו מבדיל בין דברים שההבדלים בינם הם רוחניים בלבד ולא גשמיים, ואין הכוונה בין יום השבת ליום החול שניכר ההבדל גם בעשיית המלאכה, אלא בין קדושה לחולין המהות הרוחנית, וכן בין טמא לטהור שאין ניכר על האדם כשנגע למשל במת, ולמרות זאת האדם טמא והרי זה הבדל רוחני, ולכן אדם זה שאינו מכיר בהבדלים אלו ואולי אף מבעט בהם הרי שאין לרחם עליו.
