הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

מחלוקת ברייתות; "כי קושיין"

פסחים נט ע"א

תנו רבנן:
תמיד קודם לפסח,
פסח קודם לקטרת,
קטרת קודמת לנרות.
יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו בערב אלא בין הערבים בלבד. - אי הכי, קטרת ונרות נמי נקדמו לפסח; יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד! - שאני התם, דמיעט רחמנא אתו. דתניא: +שמות כז+ מערב ועד בקר - תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר. דבר אחר: אין לך עבודה שכשירה מערב עד בוקר אלא זו בלבד. מאי טעמא? אמר קרא +שמות כז+ יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר - אותו מערב עד בוקר, ואין דבר אחר מערב עד בוקר. ואיתקש קטרת לנרות.
ותניא כי קושיין:
תמיד קודם לקטרת,
קטרת קודמת לנרות
ונרות קודמות לפסח.
יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד. - והא כתיב אתו! - האי אתו מיבעי ליה למעוטי עבודה שבפנים, ומאי ניהו - קטרת. סלקא דעתך אמינא: הואיל וכתיב +שמות ל+ ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה, אימא נדליק נרות ברישא, והדר נקטיר קטורת - מיעט רחמנא אתו. - אלא בין הערבים יקטירנה למה לי? - הכי קאמר רחמנא: בעידן דמדלקת נרות תהא מקטרא קטרת.

1.
בסוגייתנו מובאות שתי ברייתות שנחלקות בסדר ההקרבה אחרי הקרבת קרבן התמיד של של בין הערביים. האם קטורת והדלקת הנרות היו אחרי הקרבת הפסח או לפני הקרבת הפסח.

2.
[שאלה עקרונית: יש כאן מחלוקת היסטורית עובדתית מה היה בזמן בית המקדש. ולכאורה יש בזה קצת קושי כיצד במסורת הכהנים לא היה ידוע מה היה בזמן הבית. ויש לשאלה זו דוגמאות רבות בש"ס. ואולי כל הדיון הוא רק לגבי העתיד. מה נעשה בזמן שיבנה בית המקדש השלישי. ולחכמים יש סמכות ללמוד מהפסוקים לצורך העתיד - גם אם בעבר לא היה כך!]

3.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק א הלכה ד:

שחיטת הפסח אחר חצות, ואם שחטו קודם חצות פסול,
ואין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים,
אחר שמקטירין קטרת של בין הערבים
ואחר שמטיבין את הנרות מתחילין לשחוט את הפסחים עד סוף היום,
ואם שחטו אחר חצות קודם תמיד של בין הערבים כשר ויהיה אחד ממרס בדם הפסח עד שיזרק דם התמיד ואחר כך יזרוק דם הפסח אחריו, ואם נזרק דם הפסח קודם דם התמיד כשר.

4.
כסף משנה הלכות קרבן פסח פרק א הלכה ד:

[ד] שחיטת הפסח אחר חצות וכו' ואם שחטו אחר חצות קודם תמיד של בין הערבים כשר וכו' עד ואם נזרק דם הפסח קודם דם התמיד כשר. משנה בפרק תמיד נשחט (דף ס"א). ומ"ש אחר שמקטירים קטרת של בין הערבים ואחר שמטיבין את הנרות. בפרק תמיד נשחט (דף נ"ט) פלוגתא דברייתות ופסק כברייתא דקתני הכי משום דמשמע התם דמסתבר טעמא:

כוונתו היא, כנראה, שבהמשך הסוגיה מתייחסים לדינים שבברייתא השניה.

5.
אמנם ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רצו, שה"פני יהושע" אומר שהכלל הקובע בסופו של דבר את סדר הקדימויות הוא הכלל של "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם". הסבר אחר מובא שם שהמחלוקת בין הברייתות תלויה במחלוקת של סברא, האם יש ללמוד מסברא שקטורת קודמת לנרות.

6.
נראה לומר באופן שונה, שהרמב"ם סובר שבדרך כלל הלכה בש"ס כ"לשון אחרון" וכן כ"איכא דאמרי", ולכן גם בסוגייתנו הוא פוסק כברייתא השניה. כי הוא סובר שמהעובדה ש"עורך הגמרא" הביא ברייתא זו אחרונה - כך הלכה.

7.
ונראה להוסיף חידוש: לפני הבאת הברייתא השניה הגמרא מנסחת: "ותניא כי קושיין..." - 7 מופעים בש"ס, כלומר, יש ברייתא שסוברת כמו הקושיות שהיו על הברייתא הראשונה [וממילא חולקת על הברייתא הראשונה]. ניסוח זה כנראה נקבע על ידי "עורך הגמרא", ולכן הרמב"ם פוסק כברייתא זו.

8.
בכל אופן יש לברר היטב מה קורה כשיש כמה ביטויים שמשמעותם היא שהם נערכו על ידי עורך הגמרא, ויש בהם משום הכרעת הלכה. מדוע היה זקוק לכמה צורות כדי ללמדנו את פסיקתו.

9.
הפשוט ביותר לומר, שכל אחד מהביטויים הנ"ל נקבע על ידי דור אחר של עורכי הגמרא: מדורו של רב אשי ואחריו. ואולי אף לפני דורו של רב אשי כבר החלו בבתי המדרש השונים לערוך את הגמרא באופן כללי. יש להדגיש: כוונתנו בעריכת הגמרא היא, שיש בזה יותר מאשר דיון נקודתי בבית מדרש מסויים, אלא יש כאן דיון מתוך ראיה כללית של כל הש"ס.