מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם מותר לומר דבר בשם רבו ואע"פ שלא אמרו
פסחים קיב ע"א
חמשה דברים צוה ר"ע את רשב"י כשהיה חבוש בבית האסורין וכו' אמר לו אם ביקשת ליחנק היתלה באילן גדול, ופירש"י, אם ביקשת ליחנק, לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך, היתלה באילן גדול, אמור בשם אדם גדול, עכ"ל. ומבואר דס"ל דמותר לתלמיד לומר דבר בשם רבו ואע"פ שבאמת לא קיבלו מרבו כלל.
אולם יעוי' ברשב"ם דבי' באופ"א וז"ל, ואם ביקשת ליחנק וכו', לומר דבר שישמע לבריות ויקבלו ממך, ומשום דנקט לישנא "דחניקה" נקט היתלה באילן, למוד בפני רבו ואמור שמועותיו משמו, עכ"ל ע"ש. וא"כ מבואר דלא ס"ל כרש"י דמותר לומר דבר "בשם רבו" ואע"פ שלא קיבלו ממנו, כ"א יעצו ר"ע שיאמר דברים שאכן שמע מרב ועי"ז יהיו דבריו מתקבלים ונשמעים, והיינו שמועותיו דרבו, דאם יאמר התלמיד רק מדיליה ע"כ לא יקשיבו לו כ"כ. אכן אף ברש"י אפ"ל דס"ל כנכדו הרשב"ם ומש"כ "אמור בשם אדם גדול" היינו ששמע באמת מפיו, אולם יותר נר' דכוונתו שיאמר בשמו ואע"פ שלא קיבלו ממנו. ומאידך הרשב"ם דנטע מפירושו דזקינו רש"י ע"כ דלא ס"ל כוותיה וס"ל שאסור לאומרו בשמו. וכן יעוי' בר' חננאל דבי' עד"ז וז"ל, חמשה דברים צוה וכו' היתלה באילן גדול, פי' אם רצית לשאול בדבר איסור שאל חכם גדול ועשה כהוראתו וכו', עכ"ל ע"ש. ודלא כרש"י דס"ל דאמור בשמו וכו', אולם יל"ע בר"ח א"כ מאי קמ"ל ר"ע, דאטו לא ידעו רשב"י מדנפשיה.
והנה יעוי' בפ"ח דב"ב (קיא.) דרבי זכריה בן הקצב ס"ל דאחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם וכו', רב הונא בר חייא סבר למעבד עובדא כר"ז בן הקצב דהבן והבת יחלקו בשוה בנכסי האם, א"ל ר' נחמן מאי האי, א"ל דא"ר הונא א"ר הלכה כר"ז בן הקצב, א"ל ר' נחמן אשלח ליה, איכסיף ר"ה בר חייא וכו', ופי' רשב"ם וז"ל, אשלח ליה, לר' הונא ואודיענו שאתה אומר כן משמו ואדע אם אמת הוא שאמר ר' הונא כן. איכסיף, דשמא חזר בו ר' הונא או לא היה סומך בשמועתו, עכ"ל. אולם יעו"ש ברבינו גרשום שכ' באופ"א וז"ל, ואיכסיף ר"ה בר חייא, דאיהו לא הוה אמר הכי משמיה דרב הונא אלא כדי להעמיד דבריו ותלה בגברא רבה כר' הונא, עכ"ל ר"ג ע"ש.
וא"כ יל"פ דאזלי לשיטתם, דהרשב"ם דס"ל הכא בפסחים דכל דאר"ע התלה באילן גדול היינו "שילמד בפני אדם גדול ויאמר שמועות בשמו" אך לומר שמועות בשמו שלא אמר אסור, ע"כ בי' דה"ט דאיכסיף מדחשש "שמא חזר בו", ולא כש"כ ר"ג דה"ט מדלא אמרו ר' הונא, דהא ס"ל דאסור לומר דבר בשם רבו שלא אמרו. ומאידך ר"ג דס"ל דה"ט דנתבייש מדבאמת לא אמרו, ע"כ דס"ל כרש"י הכא דמותר לומר דבר אע"פ שלא קיבלו, והיינו דוקא לאדם גדול, ולכן שפיר אפ"ל דר' הונא בר חייא אמר "בשם ר' הונא" דה' כר"ז בן הקצב ואע"פ שלא אמרו, ודו"ק. והדברים נפלאים.
חמשה דברים צוה ר"ע את רשב"י כשהיה חבוש בבית האסורין וכו' אמר לו אם ביקשת ליחנק היתלה באילן גדול, ופירש"י, אם ביקשת ליחנק, לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך, היתלה באילן גדול, אמור בשם אדם גדול, עכ"ל. ומבואר דס"ל דמותר לתלמיד לומר דבר בשם רבו ואע"פ שבאמת לא קיבלו מרבו כלל.
וצ"ע מדאיתא בפ"ד דברכות (כז:) דר' אליעזר אומר המתפלל אחורי רבו וכו' והאומר דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל יעו"ש, וא"כ מהו דא"ר עקיבא לרשב"י דמותר לו לומר דבר "בשם רבו" והיינו בשם "אדם גדול" ואע"פ שלא קיבלו ממנו מעולם, וצ"ע. ודוחק לומר דאכן פליגי ר"ע על רבו ר"א בזה, דלא מסתבר שיחלקו בסברות רחוקות כ"כ זה מזה, דר"א סובר דעי"ז "גורם לשכינה שתסתלק" ומאידך תלמידו ר"ע ס"ל דמותר לכתחילה לומר כן ואף ראה "ליעצו" לתלמידו רשב"י שינהג כן [ועד"ז עתוס' בשבת רפ"כ (קלח.) בתוד"ה מי סברא וכו', ובהגהת הגרי"פ בצד בזה דלא מסתבר שיחלקו וכו' ע"ש], וא"כ יל"ע.
וכן יעוי' בשבת ספט"ו (קטו.) דכ' דבבית רבה גרדי קארי, והיינו שהיו מכינים ירקות ביוהכ"פ שחל להיות בחול שיהיה מזומן ומוכן לאוכלו תיכף ביציאת יוהכ"פ, כיון דחזא רבה שהיו מקדימים לעשותו לפני המנחה דהשתא לאו עגמת נפש הוא, אמר להו רבה לאנשי ביתו אתא איגרתא ממערבא משמיה דר' יוחנן דאוסר לעשותו ביוהכ"פ בכל היום, ופירש"י כי היכי דליקבלו מיניה, וכן יעו"ש במאירי שכ' דלא אמרה אלא שיהיו מאמינין בו ויחזיקו באיסור, עכ"ל ע"ש. והיינו דבאמת לא הגיע "איגרת" מא"י דר' יוחנן אוסרו ומ"מ אמר כן כדי "שיקבלוהו ממנו" אנשי ביתו. והוא כדפירש"י הכא דזהו שאמר ר"ע "התלה באילן גדול". אולם מאידך יל"ע מדברי ר"א בברכות שם.
וכן יעוי' בעירובין (נא.) דרבה ור' יוסף הוו קאזלי באורחא, א"ל רבה לר' יוסף תהא שביתתינו תחת הדקל וכו' אמר ליה ר' יוסף לא ידענא ליה [ופירש"י איני מכיר אותו אילן, ע"ש. וי"ל דה"ט מדהיה ר' יוסף "סגי נהור" על כן לא הכיר לההוא דקל], א"ל רבה סמוך עלי דתניא ר' יוסי אומר אם היו שניים אחד מכיר ואחד שאינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר שביתתו וכו', ולא היא לא תנא ליה כר' יוסי אלא כי היכי דליקבל לה מיניה, משום דר' יוסי נימוקו עימו, ופירש"י דהא דא"ל משמיה דר' יוסי, ליתא, דלא תניא ליה "בשם ר' יוסי" אלא "סתמא" תניא ליה לעיל, ומשום הכי אמרה בשם ר' יוסי כי היכי דליקבלה מיניה, עכ"ל ע"ש. וא"כ מבואר כנ"ל דמותר לומר דבר "בשם רבו" ואע"פ שלא קיבלו ממנו כלל, וכדפירש"י, ודלא כר"ח והרשב"ם. ורבה לשיטתיה בגמ' בשבת שם בעובדא בנקיבת ירק ביוהכ"פ דעבד כנ"ל דאמר דבר בשם רבו ואע"פ שלא אמר כן באמת. אולם יל"ע בכ"ז מדברי ר"א בברכות שם.
ונראה ליישב, דדוקא כשהתלמיד גופא הוי גברא רבה והיינו אדם גדול הוא דמותר לו לומר דבר "בשם רבו" ואע"פ שלא קיבלו ממנו, שכן בודאי יכוון לאמיתה של תורה מתוך "גדלותו", וזהו דאמר ר"ע לתלמידו רשב"י התלה "באילן גדול" דדוקא רשב"י דהיה גברא רבה ובבחינת עיר וקדיש מן שמיא נחית" [דניאל ד'] (והוי ר"ת "שמעון" כש"כ בספה"ק) ע"כ יכל לומר דבר בשם רבו אע"פ שלא קיבלו ממנו, וכן גבי רבה בעובדא ביוהכ"פ ובעובדא עם ר' יוסף בשבת עם העירוב דאמר כן בשם רבו, דה"ט כנ"ל מדהיה "גברא רבה" ביותר ולכן הותר לו לעשות כן, אולם לא כן בתלמיד בעלמא שאינו בבחינת "אדם גדול" דאסור לו לעשות כן וע"ז אמר ר"א דכל האומר דבר וכו' ה"ה "גורם לשכינה שתסתלק מישראל", דיש לחוש שיורה שלא כהלכה ויפטור את החייב ויטהר את הטמא וכו' וכו', וא"כ לק"מ, והבן בס"ד.
