סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 840
"המוצא מת מושכב לרחבה של דרך"
פסחים פא ע"ב
הרמב"ם בפרק ו' מהלכות קרבן פסח הלכה י"ט מביא את מה שלמדנו בברייתא כאן שמי שעבר בדרך ומצא מת מושכב לרחבה של דרך, אם היה המת טומאת התהום אע"פ שהוא נטמא לתרומה הרי זה טהור לפסח, ושוחט ואוכל פסחו ואע"פ שאפשר שנגע, הואיל והיא טומאת התהום טהור לפסח, הרי מפורש ברמב"ם שהוא גם שוחט ואוכל את פסחו, לא רק שאפשר לזרוק את הדם, אלא גם אפשר לשחוט את הפסח. והסביר זאת הכסף משנה במקום, שלדעת הרמב"ם משמע לפי הלישנא בתרא של רב אשי, שאפילו נודע לו לפני זריקה הציץ מרצה, משמע להרמב"ם שאפילו לכתחילה שוחט קרבן פסח מכיון שהוא קורבן חובה, שחייבים להקריב אותו, ויש בזה מצוה עוברת, מש"כ בשאר הקורבנות שם אם נודע לו קודם זריקה אם זרק הורצה, אבל לכתחילה לא יזרוק, וכמו שמשמע מדברי הרמב"ם בפרק ד' מהלכות ביאת מקדש, שם הרמב"ם גם מביא את ההלכה של טומאת התהום בהלכה ו' כהן שעבד ואח"כ נודע שהיה טמא, אם היא טומאה ידועה כל הקורבנות שהקריב פסולים, שהרי עבודתו חולין, אבל כהן העובד את העבודה מחלל את העבודה, ואם היא טומאת התהום הציץ מרצה וכל הקורבנות שהקריב נרצו, ואפילו אם נודע לו שהוא טמא קודם שיזרוק הדם, ורק, משמע בדיעבד אם הוא זרק הורצה, שהציץ מרצה על טומאת התהום אע"פ שהוא מזיד, הרי שהרמב"ם אומר שרק בדיעבד אם הוא זרק הורצה, ואלו כאן כתוב שמותר לו לשחוט.
תירץ זאת הכסף משנה שכאן בקורבן פסח שהוא חובה זו מצוה עוברת, ולכן אומר הרמב"ם שמותר אפילו לשחוט לכתחילה. אלא שנציין לדבריו של בעל מלוא הרועים שהאריך בהגהותיו בענין באור שיטתו של הרמב"ם לבאר את מה שלכאורה קשה מהלכה י"ב, והוא מחלק אם היה נודע לו שהוא כבר נטמא טומאת התהום או לא, וגם נציין לדברי ר' חיים הלוי בחידושיו בפרק ד' מהלכות ביאת מקדש הלכה ו' שהאריך בביאור שיטתו של הרמב"ם ובמה שהוא חולק על רש"י בבאור ענין טומאת התהום שלמדנו בסוגיה.
[עצי השדה]
