דיוק וחידוש ברש"י
מסכת פסחים דפים סא-סב
סא עמוד ב - סב עמוד א
רש"י ד"ה יכול יפסול. ערל:
רש"י ד"ה בני חבורה הבאין עמו. שאם נמנו עליו מולין וערל שמתו אחיו מחמת מילה ושחט לשם כולם יכול יפסל:
רש"י חוזר ומסביר שערל המוזכר כאן הוא ערל מחמת שיש סכנה למולו כי אחיו מתו מחמת מילה, רש"י גם מסביר כך בדף ס' ע"א בד"ה לערלים. ישראל שמתו אחיו מחמת מילה והן פסולין מלאכול פסח דכתיב כל ערל לא יאכל בו (שם): אף שאפשר לדחוק ולפרש גם במומר למילה שאינו מומר לכל התורה, אבל שיטת רש"י בכל הש"ס וכן גם מסביר בפירוש רש"י על הפסוק (שמות י"ב מח) וכל ערל לא יאכל בו - להביא את שמתו אחיו מחמת מילה שאינו משומד לערלות ואינו נלמד מבן נכר לא יאכל בו (פסוק מג): וכן דוחק לפרש שאינו נימול מפני סיבה אחרת כגון שהיה אנוס בין הגוים, או שהיה תינוק שנשבה ועכשיו שב בתשובה ועדיין לא נימול, ואע"פ כן אינו יכול לאכול קרבן פסח מפני האיסור המפורש שנאמר בתורה כל ערל לא יאכל בו, (ויכול להיות היכי תימצי בזה האחרון שחזר בתשובה בער"פ שחל להיות בשבת ואין מילתו דוחה שבת כי היא מילה שלא בזמנו ולא יכול להצטרף לקרבן פסח שדוחה שבת),
עוד יש להוסיף כאן מהנאמר בפרשת בהעלותך (במדבר פרק-ט פסוק א) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: וברש"י בחדש הראשון. פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה, ולמה לא פתח בזו, מפני שהוא גנותן של ישראל (פסחים ו: ספרי סד), שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד: ומוסיף השפתי חכמים, מדכתיב בארבעה עשר יום וגו' במדבר סיני למה לי הא כתיב בתחלת הפרשה במדבר סיני אלא לומר לך שכל מ' שנה וכו'. ואם תאמר ולמה לא הכריחן משה שיעשו הפסח ויש לומר שהיו הרבה שלא היו נמולין שבמדבר לא היו מלין את בניהם. ואם תאמר אם כן מאי זה גנות וכו' והא לא היו יכולין לעשות. ויש לומר שהם גרמו מכח עונותיהם שאלולי היה החטא היו נכנסין לארץ ישראל בעוד ג' ימים כדפרש"י בפסוק נוסעים אנחנו וגו' (תוספות קידושין דף ל"א): הרי להו כאן אופן נוסף למציאות "ערל", וע"כ יותר מחודש ברש"י הענין "שמתו אחיו מחמת מילה" ופשוט יותר היה לומר ש"ערל" הוא מי שהוא בן ישראל ואינו נימול משום סיבה שהיא,
ונראה לדקדק בדברי רש"י מדוע חזר דווקא כאן לפרט וערל שמתו וכו' ולא כתב בקצרה ערל כמו שכותב רש"י עצמו בד"ה אחד לפני זה ערל בלבד, וכן בכל פעם שמזכיר בסוגיה זו ערל אינו מפרט,
ואולי אפשר לומר שסיבת הדבר היא שכאן מתחלת הגמרא בסוגיא שמסקינן בדף ס"ב ע"א שחולקין בדין אי אמרינן הואיל ודאיתא שם הואיל דאי בעי מתקן נפשיה, וברש"י מתקן נפשיה. מל את עצמו: ומדויק דרק הוא יכול למול את עצמו דהרי אסור למולו כי חמירא סכנתא, כי כל יהודי שאביו לא מלו כדין, בי"ד מצווין למולו, וכאן יש איסור למולו, אלא שהוא יכול לעבור ולמול עצמו וע"י זה שייך שיתקן,
ואפשר ליישב בזה גם את קושית התוספות בד"ה האי מחוסר מעשה כו'. הקשה ריב''א דבפ' אלו עוברין (דף מז:) מסיק כתישה בי''ט מי שרי משמע אי הוה שרי אמרינן הואיל אע''ג דמחוסר מעשה ותירץ ר''י דהאי מעשה דמילה חשיב טפי: עכ"ד, ולפי מאי דאמרינן אפשר לומר דכאן במילה הוא לא רק מחוסר מעשה אלא הוא מעשה שיש איסור לעשותו, משא"כ גבי כתישה.
