סקר
האם אתה לומד עם גמרא מפורשת/מבוארת?






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

 
 

המכבד והמרבץ והרודה חלות דבש - דבורה

 

כמעשהו בחול וכו'. שלא ברצון מאן? אמר רב חסדא: שלא ברצון רבי אליעזר. דאי רבנן הא אמרי שבות הוא, ואין שבות במקדש. מאי היא? דתניא: אחד החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרות. המכבד והמרבץ והרודה חלות דבש בשוגג בשבת חייב חטאת. הזיד ביום טוב לוקה את הארבעים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות" (פסחים, סה ע"א).


שם עברי: דבורת הדבש   שם באנגלית: Honeybee   שם מדעי: Apis mellifera

שמות נרדפים במקורות: צרעה, זיבורתא


נושא מרכזי: הקשר בין מבנה הכוורת וחלת הדבש ואיסור רדייה?


מחלוקת חכמים ורבי אליעזר לגבי רדיית פת נובעת ממחלוקת לגבי הגדרת הכוורת. מחלוקתם האם כוורת נחשבת כקרקע או כמטלטלין והיא מובילה למחלוקת בשאלות הלכתיות נוספות: "כוורת דבורים, רבי אליעזר אומר: הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול, ואינה מקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת חייב, וחכמים אומרים: אינה כקרקע, ואין כותבין עליה פרוזבול, ומקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת פטור" (שביעית, פ"י מ"ז). טעמו של רבי אליעזר מובא בגמרא בשבת (צה ע"א): "אמר רבי אלעזר: מאי טעמא דרבי אליעזר? דכתיב: ויטבל אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש? אלא לומר לך: מה יער, התולש ממנו בשבת חייב חטאת, אף חלות דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת". רש"י מפרש בסוגייתנו על פי דברי רבי אלעזר: "ורודה - מדכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש". לשיטת חכמים המתייחסים לכוורת כמטלטלין איסור רדיית דבש הוא רק מדרבנן משום שהוא דומה לתלישה ממחובר וכך פסק הרמב"ם (הלכות שבת, פכ"א הלכה ו'): "התולש חייב משום קוצר, לפיכך אסור לרדות דבש מכוורת בשבת מפני שהוא כתולש וכו'". כך גם במאירי (שבת, צה ע"א): "רדיית הדבש אסור כעין תלישה שהיא תולדת קוצר ומכל מקום אינה אסורה אלא מדברי סופרים".

מחלוקת חכמים ורבי אליעזר כמובן איננה ביחס לרוב הכוורות המודרניות משום שמעמדן הוא כנראה כמטלטלין אלא לכוורות עשויות בוץ ואולי גם חרס. הכוורות המוכרות לנו ניידות וחייבות להיות כך משום שהכוורנים מעבירים את הכוורות מאיזור לאיזור (לפעמים למרחקים גדולים) על פי מצאי הפרחים בעונות השונות. גם בכוורות המסורתיות קיימים כמה טיפוסים השונים זה מזה בקשר לקרקע. רע"ב מפרש: "כוורת דבורים וכו' - כשהיא מחוברת בטיט הכל מודים שהיא כקרקע לכל דבר, ואם היתה מונחת על גבי יתדות הכל מודים שהיא ככלים ואינה כקרקע, לא נחלקו אלא שמונחת על גבי קרקע ואינה מחוברת בטיט". את רע"ב הקדים גם הריבמ"ץ שכתב בלשון דומה אך לא ציין את החיבור לקרקע בעזרת טיט. כוורת נוספת שניתן להניח שנחשבה כמטלטלין היא כוורת העשוייה מגבעולי צמחים: "כוורת הקש וכוורת הקנים וכו'" (כלים, טו י'). לא סביר שחיברו אותן לקרקע בעזרת טיט משום שלחות הקרקע עלולה היתה לגרום לרקבון מהיר. 

לכאורה קיים הבדל נוסף בין רדיית הדבש בכוורות מסורתיות וכוורות המודרניות הנובע מטיב הקשר בין חלת הדבש ובין הכוורת עצמה. ייתכן וגם לדעת רבי אליעזר הסבור שהכוורת נחשבת כקרקע, הרדייה אסורה מדאורייתא רק כאשר חלת הדבש מחוברת באופן הדוק לכוורת והוצאתה מהווה תלישה מהקרקע. לעומת זאת בימינו חלות הדבש נבנות על ידי הדבורים בתוך מסגרות עץ המונחות בכוורת ולכאורה אינן מחוברות אליה. ייתכן אם כן שהוצאת חלות דבש מסוג זה אינה מהווה תלישה ולכן תהייה מותרת אפילו לרבי אליעזר.

במבחן המציאות הצעה זו, בדרך כלל, איננה נכונה משום שהדבורים אוטמות כל סדק בכוורת בעזרת פרופוליס ובכלל זה גם את הרווח בין מסגרות העץ וגוף הכוורת. כתוצאה מכך גם בכוורות המודרניות הוצאת חלות הדבש כרוכה בתלישה ולכן ההלכה תהייה תלויה באופן חיבור הכוורת לקרקע (מידע זה מסר לי הרב אליעזר רייכמן מנוף איילון המתמחה בגידול דבורים).
 

       
תמונה 1. כוורות בוץ מתקופת בית ראשון   צילם: חנוך פלסר   תמונה 2.  דגם כוורת מטיפוס מסורתי בכפר ערבי 
הכדים מוחזקים במקומם בעזרת בוץ

 

    
תמונה 3. כוורת מודרנית           מקור   תמונה 4. כוורות עשויות חרס ועטופות במחצלות  - היו בשימוש ערביי א"י בתקופת המנדט.        צילם:  Marco Schmidt

 

       
תמונה 5. כוורת לאחר הסרת המכסה - פסי העץ הם שולי מסגרות החלות            צילם: בני מובשוביץ - סוסיא   תמונה 6. צילם: בני מובשוביץ - סוסיא

 

             

תמונה 7. הסרת כיסוי הדונג מחלת הדבש 
צילם:   Luc Viatour / www.Lucnix.be              

 

תמונה 8.  חלות דבש בחלל עץ    צילום:  Bilby

 
הרחבה

רדיית דבש בתקופת המשנה - הרב אליעזר רייכמן, נוף אילון

מתוך: ילקוט המכוורת, חב' 44 תשס"א-תשס"ב (2001), עמ' 45-47 (עם שינויי עריכה קלים).


במשנה במסכת כלים, אשר דנה בהלכות טומאה וטהרה של כלים, מוזכרת הכוורת פעמים רבות. נראה, שהמבנה המיוחד של הכוורת, אשר שונה מכלים אחרים ששימשו את האדם בתקופה זו, הביא את חכמי המשנה להשתמש בכוורת כאמצעי מתאים להמחשת העקרונות ההלכתיים שבהם דנים במסכת זו. עבורנו זוהי הזדמנות "להציץ" אל דרך עבודתו של הכוורן בתקופת המשנה: הכלים בהם השתמש לרדייה, אופן הרדייה ודרך הטיפול והשימור של הכוורת.
 

המדף (Madaf) והמדף (Madef)

"חלות דבש מאימתי מטמאות משום משקה? בית שמאי אומרים משיחרחר, בית הלל אומרים משירסק" (עוקצין, פ"ג מי"א). נמצאנו למדים שני מושגים ברדיית הדבש: פעולת החרחור ופעולת הריסוק.

משיחרחר: זו דעת בית שמאי לעיתוי שבו הדבש מטמא משום משקה, ולפי הכלל שבית שמאי מחמירים, יוצא שפעולת החרחור קודמת לפעולת הריסוק. ופירש הערוך: "משיחרחר, משיביא עשן ויעשן להבריח הדבורים כאילו מחרחר ריב עם הדבורים"(1). וכן פירש ר' עובדיה מברטנורא: "משיחרחר - משיביא עשן ויעשן להבריח הדבורים, לשון לחרחר ריב שנראה כאילו רוצה לחרחר ריב עם הדבורים". מופיע במשנה במסכת כלים: "והמדף של דבורים" (כלים, פט"ז מ"ז) . . . רב האי גאון פירש: והמדף של דבורים כמין דף וקרש ולוח שהוא נותן לפני כוורת דבורים שכשיבואו הדבורים מן המרעה ינוחו במדף קודם ואחר כך נכנסין לכוורת. ולעומת זאת, הרמב"ם בפרוש המשניות באר את המשמעות של מדף: "ומדף הוא כלי פשוט משימין בו אש וגללי בקר יגרשו בו הדבורים כדי שיעופו ויוכל אדם ליקח הדבש והוא מלשון: עלה נידף". ור' עובדיה מברטנורה מבאר מלשון "אשר תדפנו רוח". יוצא מלימודנו שה"מדף" הוא הכלי ששימש לפעולת החרחור.

מבחינה לשונית עולה מדברי הרמב"ם והברטנורא שהמילה "מדף" - שורשה נד"ף, ויש להגות: Madef (ד' דגושה ומנוקדת בצירה). 

כלי נוסף מופיע ברמב"ם בהלכות כלים: "ועור שמושיבין בו הדבורים בשעה שלוקחין הדבש" (הלכות כלים, פ"ז הלכה ב'), ופירש הכסף משנה במקום: "מדף של דבורים העור שמושיבין בו הדבורים בשעת הרדיה". לפי הסבר זה מדובר בעור ששימש מעין מדף, אשר עליו ניערו את הדבורים בשעת הרדייה, ויש לנקדו: Madaf, וכך משתמע מלשון ההלכה. מכל לימודנו נראה שבתחילה היו מניחים תחת הכוורת מדף פשוט שמעשנין, עליו, ולאחר שמילאו, הדבורים את זפקן בדבש, כמנהג הדבורים לעשות כן כאשר הן מריחות עשן, ומתקשות אז הדבורים לעקוץ, היה מחליף את המדף (Madef) עם חומר הבעירה במדף (Madaf) מעור, כפי שמופיע ברמב"ם, היה מנער ומושיב עליו הדבורים. ויוצא שמדף ומדף שימשו בזה אחר זה.

אבל בימינו, לאחר שהומצא בסוף המאה ה – 19 המדף המודרני, המאפשר בעזרת המפוח להוציא עשן מהמעשן שבתוכו, נכון לומר מדף (Madef), וכך כתוב במילון אבן שושן.
 

ריסוק החלות 

לאחר ש"חרחר ריב עם הדבורים" הגיע השלב שנאמר במשנה: "בית הלל, אומרים משירסק". ומבאר ר' עובדיה מברטנורא: "משירסק - כשרוצים לרדות דבש מן הכוורת חותכין בסכין ומוציאין חלות חלות וזהו רסוקן". ריסוק - זוהי פעולת הפרדת החלות בשלמות מן הכוורת ואין הכוונה ריסוק כל החלה.

במובאה אחרת מהמשנה המילה ריסוק משמשת לא רק לעניין הפרדת החלות מהכוורת אלא גם לעניין הוצאת הדבש מהחלות: "חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ור' אליעזר מתיר" (שבת, פכ"ב מ"א), ומבאר רש"י חלות דבש, מאחר, שמרוסקין הדבש זב מאליו מתוך השעווה ואין דרך לסוחטו. אנו רואים את השימוש במושג ריסוק עבור הפרדת החלות מהכוורת והוצאת הדבש מהחלות.

ונתייחס כעת אל המושג רדייה ושימושו לפי לשון המשנה:

המושג רדייה מופיע לראשונה בתנ"ך בסיפור שמשון: "וירדהו אל כפיו" (שופטים, יד ט'). מבאר שם רש"י: "לשון הבדלת דיבוק של כל דבר הנדבק. וכן לענין פת הנדבקת בתנור, נקראת הבדלתו רדיה: הרודה פת מן התנור, הרודה את כוורתו על שם שהדבש עשוי על ידי חלות שעוה מדובק בדופני הכלי בכל צדדין מדופן אל דופן כמידת עוגל הכלי".

ועל רדיית הפת אומרת הגמרא (שבת, קיז ע"ב) "ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה". פעולת הרדייה נחשבת על ידי חז"ל כפעולת אומנות, המשמשת להוציא דבר דבוק בלא לפגוע בשלמותו ממקום הימצאו. הכלי, שרודים בו את הפת, נקרא מרדה, וזה לשון התוספתא: "לאחר השבת הרודה בסכין אבל לא במרדה" (תוספתא, שבת פי"ג הלכה י"ד).
 

שלבי העבודה בכוורת

המשנה במסכת בבא בתרא אומרת: "הלוקח.. חלות דבש מניח ב' חלות" (בבא בתרא, פ"ה מ"ג), ומבאר הרמב"ם : "הלוקח חלות דבש מחבירו מניח בכוורת שתי חלות כדי שלא יפרחו הדבורים וילכו להן" (הלכות מכירה, פכ"ג הלכה י"ד).

יוצא מלימודנו שמגדל הדבורים נקט שש פעולות בעת תהליך רדיית הדבש מהכוורת, פעולות אשר חלקן אפשרו לו להמשיך ולהפיק דבש מהכוורת גם בשנה הבאה.

1. חירחור - תהליך העישון והברחת הדבורים.
2. הושבת הדבורים על מדף של עור בשעת לקיחת החלות.
3. רדייה - ריסוק - הפרדת החלות מהכוורת.
4. השארת 2 חלות בכוורת.
5. החזרת הדבורים לכוורת, שבה 2 חלות, למושכן כדי שלא יפרחו הדבורים ויעופו להן.
6. ריסוק - הפרדת הדבש מהחלות על ידי ריסוק החלות, והדבש זב מאליו.
 

סיכום

יוצא מלימודנו, כי בזמן המשנה עסקו בגידול דבורים ובשמירת נחילי הדבורים משנה לשנה. וכן פעלו במקצועיות מרובה בתהליך הרדייה, כאשר הרדייה חולקה לשלבים, ובכך צמצמו את הפגיעה בנחיל הדבורים.

 


(1) בפרוש המשניות מובא בפרוש הר"ש. כך מפרש רב האי גאון (שם).
  
 

לעיון נוסף:

ידידי גדליה גינצבורג הפנה את תשומת ליבי לכתבה המתארת את חשיפתה של מכוורת מתקופת שלמה המלך הבנויה כולה מבוץ וקש שנמצאה בתל רחוב.
מצגת על יערת הדבש מאת חנוך פלסר משדה אליהו.

 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר