סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 841
"כאן בשעת אכילה, כאן שלא בשעת אכילה"
פסחים פו ע"א
לאחר שגמרו לאכול את הפסח היה מותר לעלות על הגגות ולומר הלל. מסביר המהרש"א למה יצאו מהבתים לומר את ההלל, מכיון שהמון רב היו נמנים על קרבן פסח אחד, והבית היה צר להם, לכן הם יצאו לגגות לומר את ההלל, וכפי שהמהרש"א מסביר שמה שהגמ' אמרה – "והלילא פקע איגרא", כוונו בזה שבאכילת כזית מהקורבן יתכן שלא כוונו לשם פסח, ויש מי שאוכל אולי לשם אכילה גסה, אבל הלל וודאי שכולם אמרו לשם שמים, וזהו רמז "ופקע איגרא", שקריאת ההלל שלהם בקעה את הגגות להעלות את קריאתם למעלה לשמים. בספר "דברי שמואל" מביא בשם סבו הג"ר יוסף סלנט זצ"ל, שהביא מגמ' זו רמז למנהג המפורסם שפותחים את הדלת בליל הסדר לאמירת "שפוך חמתך על הגויים", אומר ר' יוסף סלנט שזה נלמד ממה שבשעת אכילה היו סוגרים את הדלת כדי שלא יוציאו את בשר הפסח החוצה, ולאחר ברכת המזון כשגמרו את אכילת הפסח והיה צר להם המקום, כיון שהגגין והעליות לא נתקדשו היו פותחים את הדלתות כדי לצאת ולעלות ולומר את ההלל, ומכאן מקור ל"שפוך חמתך".
[הרה"ג ר' מיכל זילבר שליט"א]
סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 841
"שאני היכל"
פסחים פו ע"א
הגמ' לומדת שקידשו את העליות שעל ההיכל, ואין להוכיח מכאן לגבי גגין ועליות של העזרה וירושלים.
מסביר המהרש"א מדוע באמת התקדשו העליות שעל גבי ההיכל יותר מאשר קודש הקודשים עצמו, כיון שהשכינה כביכול יורדת מלמעלה למטה עד שמגיעה לכפורת למעלה מי' טפחים, כמפורש בגמ' בסוכה, ונמצא שהעליה של בית המקדש שהוא למעלה מן הכפורת, הוא יותר מקודש, שמשם באה השכינה למטה, ולכן אמרו שאין נכנסין לשם אלא פעם אחת בשבע שנים או פעמיים בשבע שנים, שהוא שיעור לדבר המקודש ביותר.
והמהרש"א מביא את הגמ' בקידושין עא. – ששם בן ארבע אותיות אין מוסרים אותו לתלמידים, אלא פעם אחת בשבע שנים, לכן גם כאן כיון שזה דבר המקודש ביותר שמשם יורדת השכינה לכן לא נכנסים לשם.
[הרה"ג ר' מיכל זילבר שליט"א]
